רון ליווה אותי לחדר המנהלת עיניים רבות שניסיתי לחמוק מהם אתמול ננעצו בי היום כל הדרך למשרד שלה אנשים הסתכלו עליי כאילו אני המוזרה היחידה כאן!
רון פתח לי את דלת המשרד שלה נכנסתי למשרד והוא סגר את הדלת אחריי משאיר אותי לבד עם המנהלת.
המנהלת ישבה מאחורי השולחן שלה באלגנטיות המתאימה לה, "אמיליה בואי שבי יקירה", היא חייכה לעברי.
מעניין מתי היא תבין שאני לא קונה את הנחמדות שלה? התיישבתי מולה והיא סגרה את הקלסר שהיה מונח על השולחן.
"קודם כל ספרי לי יקירה מה שלומך?".
"קצת עייפה", אמרתי לה באדישות והיא חייכה, "אז בגלל זה לא קמת הבוקר ללימודים?", כמה מהר רצות כאן ההלשנות? זה לא ייאמן.
"אמיליה תראי אני יודעת שבמצב שלנו זה קצת לא הגיוני ללמוד דברים כמו אנגלית ומתמטיקה אבל זה חשוב במידה שתצאי מכאן ותרצי ללכת לאוניברסיטה כמו אנשים רגילים תהיה לך האפשרות".
היא אמרה וזה באמת הסביר לי כמה דברים.
"אבל גם ללימודים שאחרי הצהריים לא הגעת לימודים שכבר כן נוגעים במצב שלנו מספרים על ההיסטוריה והאמונה שלנו, עוזרים לנו להיות חזקים ומודעים לעצמנו לכנפיים שלנו ולכוח שלנו ואת אמיליה היקרה התברכת בכוח מיוחד".
היה משהו נכון בדבריה התחמקתי מיותר מידי אני באמת רוצה ללמוד לימודים רגילים ולהמשיך את חיי אחרי שאצא מכאן ואני באמת לא מכירה את עצמי עם הכנפיים האלה שרק מעמיסות עליי.
אבל הלימודים שהיו אחרי צהריים היו מחולקים לפי קבוצות או יותר נכון לפי צבע הכנפיים, "לא הלכתי בגלל הכנפיים שלי".
"אני יודעת רציתי לשמור עלייך חשבתי שיהיה נכון להסתיר את הכנפיים שלך וטעיתי, זאת את וזה הכוח שלך ורק חבל שהטעות הזו עלתה לי באבן מאוד יקרה ובת מאות שנים", היא הסתכלה עליי בגבה מורמת.
"אני מצטערת", אולי המנהלת היא לא כמו שחשבתי אולי היא באמת בסדר.
"הכול בסדר רק תבטיח לי שתשקיעי בלימודים גם של הבוקר וגם של אחר הצהריים ואם את לא יודעת לאיזו קבוצה ללכת תדעי שהבחירה בידך", היא אמרה וחזרה לקלסר שלה.
"זה הכול?", שאלתי והיא הרימה מבטה אליי, "אלא אם כן יש עוד משהו שאת רוצה לספר לי עליו?", היא אמרה בנימה חשודה.
"אז אני מאמינה שיש לך תכף עוד שיעור מהרי לפני שתפסידי גם אותו", היא חייכה אליי ואני יצאתי מהמשרד שלה.
היא צודקת אולי אני צריכה להפסיק לנסות לרדוף אחרי אבא שהותיר לי מתנה לא רגילה אולי אני צריכה להפסיק להתעסק בעבר ולהתחיל קצת לחשוב על העתיד שלי אולי הגיע הזמן להניח גם לאדם וגם לג'ון.
אולי הכי טוב שאצא מהחיים שלהם ואתמקד בשלי השאלה אם אצליח.
אני לא יכולה פשוט למחוק הכול למחוק את הנשיקה עם אדם על הסלעים בחוף, את הנשיקה של ג'ון כשצפנו בים, את הפעם הראשונה ששכבתי עם אדם, את העובדה שג'ון הוא המלווה שלי, אני לא יכולה לשכוח איך נכנסתי הנה רק בגלל הגחמות של ג'ון ואיך נפגעתי שראיתי את אדם עם בר.