חודש שישי להריון
הושמעו דפיקות דלת, קמתי מהספה וקמתי לפתוח.
פארקר הופיע כשבידיו המון שקיות חטיפים ופדים שביקשתי ממנו.
הוא נכנס מסרב לעזרה שלי ומניח הכל במטבח.
אני עוקבת אחריו, הוא מסתובב אליי ומרים אותי ״תוריד אותי ליאו!״ אני לא מפסיקה לצחקק בזמן שאני בזרועותיו.
״קניתי לך את העוגיות שאת אוהבת״ הוא אמר, חייכתי חיוך מאוזן לאוזן.
״אומייגאד ליאו אתה מלך!״ אני אומרת בהתלהבות.
אני יורדת ממנו, תופסת את ידו ומוליכה אותו למראה הענקית בסלון.
אני מעלה את חולצתי עד קו החזה, אני לא צריכה להחזיק את החולצה משום שהבטן מחזיקה אותה.
״תראה את הבטן, היא גדלה כל כך מהר״ אני אומרת.
הוא עומד מאחוריי ומלטף את בטני. ״יש לי ילד מילדה מדהימה״ הוא אומר.
״אני לא ילדה״ אני נוזפת.
״כן את כן!״ הוא אומר.
״אז אתה פדופיל כי אתה הכנסת אותי להריון!״ אני אומרת מוצאה לשון, הוא מחייך.
״אוקיי אבל זה כי את שלי״ הוא אומר בחיוך.
״מי אמר?״ אני שואלת מתגרה בו.
״אני״ הוא מתקרב אליי ״והטבעת שעל היד שלך, וכמובן גם הבטן שלך״.
״אני שונאת אותך למה אתה חייב תמיד להיות כזה?״ אני שואלת.
״איך כזה?״ הוא שואל מתקרב אליי בהתגרות.
״צודק כזה..לא יודעת״ אני אומרת, הוא מביט בי ונושך את שפתו התחתונה.
אם לא הייתי בחודש שישי, טוב...עכשיו זה היה הסיבוב השישי שלי עליו.
״תפסיק״ אני מבקשת מביטה על השפתיים שלו, הוא מחייך מבין את כוונתי.
״אתה חושב שהילד יצא דומה לך?״ אני שואלת לאחר שני משתילה לו נשיקה בלחי.
״כן, יש לי את הגנים השולטים והכי איכותיים מבנינו״ הוא אומר בעקיצה, אני מחייכת חיוך שאומר 'תמות'.
״מה שאומר שהילדים שלי יהיו מכוערים? לא תודה!״ אני אומרת, הוא מחייך חיוך אוהב.
אני אוהבת שהוא מחייך אליי בצורה הזאת.
״את חושבת שאם הילדים שלך יצאו כמוני הם יהיו מכוערים? קים את חושבת שאני מכוער?״ הוא שואל מלטף את שיערי.
״אולי״ אני אומרת ומשלימה ״ואולי לא״.
״למה אתה חושב שאני יפה?״ אני שואלת.
״הכי יפה בעולם״ הוא אומר, תצלבו אותי חיה.
אני מחבקת אותו, הוא מחבק אותי בצורה רכושנית שכובשת כל חלק בלב שלי, פארקר שלי.
״אתה הגבר הכי חתיך בעולם נשבעת ביקר לי״ אני מחבקת אותו.
״תפסיקי להישבע כמו ערסית קים״ הוא אומר, אני מתנתקת מהחיבוק ומביטה בו, פארקר אמר את זה כרגע?
מלך הערסים?
״אני בהלם״ אני אומרת מחטיפה לו בוקס בבטן, הוא הודף אותו עם היד ומביט בי בחיוך.
״איזה יפה את כשאת עצבנית בחיי הכי יפה בעולם״ הוא אומר, אני מסמיקה והוא שם לב לזה וצוחק.
״זה לא מצחיק!״ אני אומרת מתאפקת שלא לצחוק ״אל תדבר איתי!״.
״מה אפשר לעשות כדי שתסלחי ל-״ אני קוטעת אותו ״-תכין לי אוכל״.
״כן החיילת!״ הוא אומר וקם, סתום הוא משרת אותי עכשיו וקורא לי החיילת?
״מה להכין לך?״ הוא שואל כשהוא במטבח.
״כל מה שבא לך״ אני אומרת.
״רעל גם כולל?״ הוא שואל, אני מגניבה לו פרצוף עצבני והוא מתקדם אליי ומנשק אותי ברכושניות שאופיינית לו.
״סתם סתם עכשיו אני מכין באמת..רק תגידי מה בא לך״ הוא אומר ברצינות.
״כל מה שאכיל״ אני אומרת ״חוץ מרעל״.
״רוצה לאכול משהו מיוחד?״ הוא שואל, אני מסובבת את מבטי אליו ״משהו שאני קורא לו דיקלהפארקר״ הוא אומר, אני מביטה בו באי הבנה ומהנהנת.
״טוב..״ הוא אומר בחיוך ממזר ושורק לו מנגינה בדרכו אליי מהמטבח אל הסלון.
הוא נעצר מולי ופותח את הגומי של המכנס שלו. ״מה אתה עושה?״ אני שואלת באי הבנה.
״את רצית לטעום מהדיק לה פארקר״ הוא נקרע מצחוק ומתיישב בשביזות ובגבריות על הספה כשהוא לא מפסיק לצחוק.
אני מביטה בו ״מה כל כך מצחיק?״ אני שואלת.
״שאלתי-״ הוא לא מפסיק לצחוק ומתפרע על הספה כמו ילד בן 6 ״-שאלתי אם את רוצה לטעום מהזין שלי-״ הוא לא מפסיק לצחוק.
אני מגלגלת עיניים למחזה המטופש של פארקר הגברי והעקשן שמתנהג בילדותיות כרגע.
הוא מתקרב אליי מתיישב על הספה לידי ומחבק אותי ״די״ אני אומרת בעצבים על הטיפשות שלו.
הוא משתיל לי נשיקה בצוואר וליד החזה שלי כשאני מנסה להתרחק ממנו אבל הוא פי מיליארד יותר חזק ממני ״די!״ אני מייללת.
הוא מנשק אותי ואני זזה אחורה אז הוא מצמיד אותי לספה ומנשק אותי עד שאין לי אוויר ואני מתחננת ביבבות שישחרר מנפשי.
״עכשיו פארקר דה לה שף נכנס למטבח״ הוא אומר ״אל תפריעי לי אני צריך לחשוב״.
״מה שתגיד״ אני אומרת מניחה רגליים על השולחן.
״נודר יש לך שתי שניות להעיף את הרגליים מהשולחן!״ הוא צועק, אני נבהלת ומחייכת.
מה עובר עליו היום? לבנים יש מחזור?
״זה מזבח, בחיים לא שמעת על זה?״ הוא שואל, הוא חולה על זה שהוא מוסיף לי ידע.
הוא בא עד אליי ומסדר לי פינה עם כריות, מרים אותי שאני מחזיקה את הבטן, הוא משכיב אותי ומכסה אותי בשמיכה.
ואני רק בהלם מזה שהצליח להרים דבה כמוני.
״את לא צריכה להודות לי, אני יודעת שאני מלך״ הוא אומר בחיוך כובש והולך למטבח.
אני צופה באנטומיה של גריי.
״קים״ מטלטלים אותי. ״קים!״ אני שומעת אבל לא מתייחסת, אני מרגישה יד מתחת לחולצתי וישר פוקחת את העיניים.
״מטומטם מה נראה לך?״ אני שואלת מכה אותו כשאני לא מפסיקה לצחוק.
״ידעתי שזה יעיר אותך, אישה יפה וישנונית״ הוא אומר.
״הכנתי שקשוקה דלוקטס״ הוא אומר. ״ד-מה?״ אני שואלת באי הבנה.
״שקשוקה משהו בן זונה״ הוא אומר עוזר לי לקום.
״נקווה שזה יהיה שווה את זה״ אני אומרת, זה יהיה מזעזע.
אני הולכת לחדר האוכל וצוחקת שכל מה שאני רואה זה פנקייקים, שוקולד, סירופ מייפל, סירופ שוקולד, תותים, שוקו.
״איפה השקשוקה?״ אני שואלת. ״יצאה מגעילה אז זרקתי״ הוא אומר, אני צוחקת ומחבקת אותו.
״מה קראת לברכה?״ אני שואלת. ״נו אז למי?״ הוא שואל, אני מנשקת אותו.
אני שמה לב לדבר בצבע ורוד שטחוב ליד הצלחת שלי, אני ניגשת ומרימה את זה.
אני מרימה את זה ומבינה שזו קופסא, טוב טבעת זו לא מאחר ואנחנו התחתנו כבר.
״מה זה?״ אני שואלת ולרגע חולפת לי מחשבה בראש שבה אני חושבת על מה שנמצא בקופסא אך אני שוללת את האופציה.
״פתחי תגלי״ הוא אומר משלב ידיים, הכי גברי בעולם.
אני פותחת את הקופסא ונכנסת להלם שזה זה, השרשרת שהסתכלתי עליה לפני יומיים בקניון אבל נאלצנו ללכת מהקניון כי כאבה לי הבטן ברמות מטורפות והוא לא רצה לשמוע על שום דבר עד שאני לא עושה בדיקה.
הוא מסמן לי להסתובב, אני מסתובבת ומחזיקה בשיערי ״אין יותר מחרמן מהמצב הזה, קים״ הוא אומר מנשק את עורפי ושם לי את השרשרת.
״אומייגאד בייבי!״ אני מחבקת אותו ומנשקת אין ספור נשיקות.
״תביאי נשיקה נורמלית״ הוא אומר מנשק את שפתיי, שם את ידו על ישבני ומצמיד אותי אליו, גם כשאני בהריון ונראית נורא בעיני הוא נמשך אליי כאלו אני מחוטבת וסקסית.
״מאמי שלי״ אני אומרת והוא מאיץ בי להתחיל לאכול מדאגה.