פרק 39-תודה♡

21.9K 862 87
                                    


אני נכנסת אל תוך המטבח שבתוך המסעדה, הוא ענקי!

הכול נקי ומתוקתק כל הציוד במקום.

״תודה״ אני אומרת בחיוך, אני פשוט לא מאמינה שזה שלי.

״תודה לך פארקר, תודה״ אני חוזרת על עצמי.

״הכול בישבילך, ג׳יזל שלי״ הוא מחבק אותי.

״מתי תפתחי את המסעדה?״ הוא שואל אותי. ״אפשר השבוע?״ אני שואלת.

״כן יפה שלי מתי שרק תרצי״ הוא נושק ללחיי.

אנחנו יוצאים מהמסעדה, הוא נועל אותה ואנחנו מתקדמים אל עבר המסעדה של דרק כשאני מחבקת את פארקר.

״תודה תודה תודה תודה!״ אני חופרת לו בנשיקות.

״את לא צריכה להגיד תודה, מספיק שיש לי אותך״ הוא מנשק אותי.

אני רואה את ירדן מתיישבת על שולחן עם דרק. ״בוא נלך אליהם״ אני אומרת.

הם מקבלים את פנינו בחיוך. ״שלום לכם״ ירדן אומרת כשאני מחבקת אותה.

״הראתי לה את המסעדה״ פארקר אומר, ירדן צווחת והורסת לכולנו את האוזניים.

״מסעדה מושלמת תודה״ אני מחבקת אותו, הוא כורך את ידו סביבי.

השניים מביטים בנו בחיוך, ניגש אלינו מלצר.

״מאמי מה את רוצה לאכול?״ הוא שואל אותי. ״אני לא רעבה״ אני אומרת.

״בקושי אכלת בקניון״ הוא אומר בטון. ״אז מה אני לא רעבה״ אני מצחקקת.

״ג׳יזל״ הוא רוטן בכעס. ״טוב טוב סלט בבקשה ומיץ ענבים״ אני אומרת, אני רואה שהוא משתגע כי לטענתו זה לא אוכל.

״אני אומר לך אני צריך לקחת אותך למסעדת בשרים יום אחד ולפתוח איתך שולחן״ הוא אומר. ״אני? בשרים? התבלבלת״ אמרתי.

״את תלמדי לאהוב את זה״ הוא אמר בפרצוף מתחכם. ״יש מקום אחד בלב שלי והוא שמור לך, שום בשר ושום בטיח!״ אני אומרת, הוא מנשק את שפתיי ורק אז אני נזכרת שאנחנו מול דרק וירדן.

אני מסמיקה והוא מדביק לי עוד נשיקה.

״פארקר לא ידעתי שאתה אנושי״ אומר דרק.

״אנושי אנושי ימזדיין״ פארקר צוחק, הם פותחים את עיניהם.

כנראה זאת הפעם הראשונה ששמעו את פארקר צוחק.

כשהמנות הגיעו התחלנו לאכול והבנים דיברו על עסקים, כדורגל וכל הדברים המטופשים של בנים.

בסוף הארוחה דרק קיבל שיחת טלפון וירדן התעסקה בטלפון.

טפחתי על רגליו של פארקר, הוא הביט בי.

״בוא נלך״ אני לוחשת לו, הוא מהנהן.

״טוב היה כיף חבורת בטלנים אבל יש לי דברים לעשות עם האישה״ הוא אומר אוסף את חפציו ואנחנו מסתלקים מהמקום.

״איזה זוג משעמם הם אלוהים!״ אני רוטנת בכעס כשלא גרר מתניע את רכבו, הוא צוחק.

״איזה מין זוג לא מדבר? הם כל השיחה הסתכלו עלינו מתנשקים״ אני אומרת, זה משגע אותי.

״אבל מה שבטוח זה שלא כולם זוכים לאהבה כמו שלנו״ אני אומרת בחיוך ובשחצנות.

״כן אה?״ שאל מנשק את שפתיי. ״אני יכול לנשק את השפתיים האלה מיליון פעם ולא יהיה נמאס לי אף פעם״ הוא אומר, אני מחייכת.

אנחנו מגיעים לחנייה של הבית, הוא מחנה ואנחנו יוצאים מהרכב אל כיוון הבית.

MY LORDWhere stories live. Discover now