פרק 63-אהבה♡

25.7K 800 332
                                    

שבוע לאחר מכן

פארקר לא מפסיק לדאוג לי, כל היום הוא איתי או שאני עם ירדן.

כן שניהם נהיו בפאניקה מאז שגילינו שאני הרה.

״מאמי די אני יכולה לבד אני כולה בחודש השני!״ אני אומרת יורדת במדרגות.

כן, השבוע נכנסתי לחודש השני...

הרופא אמר שהרגשתי את ההקאות מאוחר מידי כי משהו במערכת החיסונית שלי לא היה תקין.

״אני פשוט לא רוצה שיקרה לו משהו״ הוא אומר.

״אה ולא אכפת לך ממני?״ אני שואלת נעלבת.

״ל-לא לא״ הוא אומר בהחלטיות.

״מאמי!״ אני נוזפת בו.

״סתם סתם נו..אני אוהב אותך!״ הוא אומר.

״תראה יצאה לי בטן״ אני אומרת כשאני מרימה את החולצה מעליי.

״יואו רק אל תתחילי עם זה, אני מבקש!״ הוא מתחיל להתעצבן.

״מה?״ אני שואלת באי הבנה.

״גם בהריון הראשון שלך היית בוכה על זה ששמנת כל היום, נודר איך היית חופרת!״ הוא אומר, אני צוחקת ומדביקה לו נשיקה בפה.

״אני אוהבת אותך, אתה יודע?״ אני שואלת.

״אני יודע כפרה עלייך, אחרת איך את חושבת שהיה לך ילד ממני?״ שאל.

״הייתי אונסת אותך!״ אמרתי.

״תאמיני לי שלא אתנגד לרגע!״ הוא אומר בחיוך.

״אהוב שלי״ אני אומרת.

״אתה רוצה בן או בת?״ אני שואלת.

״לא אכפת לי בן בת או אחר, שיהיה ילד מאמי אני רוצה ילד ממך״ הוא אומר, מצמיד אותי אליו ונושק בחוזקה ללחיי.

״מה זה היה בפעם שעברה?״ שאלתי.

״בפעם שעברה היה אמור להיות לנו בן״ הוא אומר.

״בואי בואי תאכלי יפה של אבא״ הוא מנשק את שפתיי ועוזר לי לקום, כן פארקר נהיה טו מאצ׳ ווריד.

נכנסנו למטבח והתיישבנו בשולחן האי שהיה מסודר ומלא במטעמים שהעוזרת הכינה.

אכלנו את כל האוכל, יותר נכון אני.

מודה באשמה.

MY LORDWhere stories live. Discover now