פרק 93-תמותו♡

15.5K 772 249
                                    

נכנסתי אל תוך הבית, פארקר נשאר ברכב ודיבר עם מישהו.

ירדן ירדה מהמדרגות ורצה אליי ״מה קרה?״ היא שאלה כשחיבקה אותי.

״הו-הוא הסתכל על מישהי ו-ועכשיו הוא הרג מישהו״ אני אומרת. ״מה?״ היא צורחת לי באוזן.

״מה זה כל הצעקות האלו?״ פארקר נכנס אל תוך הבית ואני מסתתרת מאחורי ירדן בפחד.

״היא אומרת שהרגת מישהו״ ירדן אומרת ואני מצמטקת.

״לא הרגתי בייב, הוא מחוסר הכרה הוא יהיה בסדר״ פארקר אומר בטון כדי שאשמע ״ואם זה מפריע לך תבואי תגידי לי״.

ירדן מסתובבת אליי ״תדברו״ היא לוחשת לי.

״אני לא מדברת עם ה-״ אני חשופה בפניו כי היא זזה הצידה.

״עם המה?״ הוא שואל. ״עזוב אותי״ אני אומרת.

״אני לא נוגע בך״ הוא אומר. ״יופי לך״ אני אומרת ומרגישה מטופשת.

הוא בוחן אותי ואת השמלה השחורה הצמודה שלי, קניתי אותה בצהריים ועוד אחת בצבע גוף-ורוד.

״בואי לחדר״ הוא אומר לי, אני יודעת מה הוא רוצה.

ירדן מבינה את המתחולל כאן ועולה במדרגות כנראה אל רוי ואל דרק שבא איתה לשמור על רוי.

״אני לא באה איתך״ אני אומרת. ״אז תזחלי איתי, מאמי אני רוצה אותך״ הוא אומר מניח את ידו עליי.

אני סותרת לו ״אל תגע בי מה לא מובן?״ אני שואלת.

הוא מטיח את גופי בקיר. ״לעולם אל תרימי עליי את הידיים שלך ואת הקול המזדיין שלך!״ הוא צועק.

״מי שואל אותך! אני אדונית לעצמי!״ אני אומרת.

״אדונית לעצמך? אפילו לבטא את זה נכון את לא יודעת״ הוא אומר.

זה מעליב אותי ״תסתום ת׳פה שלך! אל תדבר איתי בחיים שלך!״ אני אומרת,

שרף לי כל הגב ושנאתי אותו, הוא הבטיח שלא יתנהג באלימות כלפיי.

״אני אדבר איתך עד כמה שאני רוצה י-״ אני קוטעת אותו ״-אני שונאת אותך! תמות כבר בן זונה!״.

הוא עומד שם המום, עצבני פי 8, עצוב, מבולבל ומודאג.

״פארקר אנ-״ הוא קוטע אותי ״תסתמי ת׳פה שלך!״.

הוא אוסף את המעיל המחויט שלו מהכיסא ויוצא מהבית.

אני יוצאת אחריו ״פ-פארקר!״ אני צועקת.

הוא מתקרב אל עבר הרכב שלו ולא מסתובב לאחור בכדי להביט בי ביכלל.

״פארקר!״ אני צועקת. ״פארקר!״ אני צורחת.

״בבקשה״ אני רצה אליו ונעמדת מול הרכב שלו כך שאני לא מאפשרת לו מעבר לנסיעה.

הוא מביט בי בעצבים, אני מרגישה שהוא עוד שנייה מכה אותי.

הוא יוצא מהרכב ואני נעמדת ביציבות ״עופי משם לפני שאני ידרוס אותך״ הוא צועק.

״פארקר״ אני בוכה. ״תסתמי ת׳פה שלך! אל תעני לי ביכלל, אני מחר בא לפה ואת עפה על טיל לחדר אחר שמעת?״ הוא שואל, לא היה אכפת לי שיקלל אותי, שיצעק עליי,

שידבר איתי רק שלא ילך.

״אני-״ הוא קוטע אותי ״שקט! לא רוצה לשמוע!״.

״אם את כל כך רוצה שאני אמות, אז אני אהיה מת בשבילך עד שהוא יגיע לבגרות שלו, את תגורי בבית, אני אביא נשים קים, אני אזדיין עם נשים אחרות מול העיניים המזדיינות שלך״ הוא אומר בעצבים כשדמעה יורדת לו מהעין.

״לא אתה לא״ אני אומרת כשדמעות בעיניי.

״לא שואל אותך ביכלל, אישה״ הוא צועק מביט ונכנס אל תוך הרכב.

אני מהנהנת ״ואז תצא בן זונה? מתאים לך״ אני אומרת, קיללתי כן.

״עופי עופי״ הוא אומר תופס את היד שלי ומעיף אותי מהכביש סביב הכיכר מול הבית שלנו.

״אני שונאת אותך! אני שונאת אותך והלוואי שתמות באש הלהבות!״ אני צועקת, כל מה שאני רואה מהדמעות זה את הגב שלו.

הוא נכנס אל תוך הרכב שלו ואני מתרסקת על הרצפה.

אני בוכה בקולניות ולא מעניין אותי אם השומרים שלו שומעים אותי, שימותו.

שימות.

שאמות.

איךךךךך?
ואני ממששששש עצבנית כי רבתי עם הבן זוג שלי!!!!!!!!

MY LORDWhere stories live. Discover now