כעבור שבוע
עבר כבר שבוע מאז שהתקבלתי למסעדת הג'י,
קיבלתי את המכתב ירושה ועכשיו אני בדרכי למשרד של עורך הדין.
״מר טיימון״ אמרתי בחיוך.
״קים אוורדין, את מוזמנת לשבת״ אמר מסמן לי לשבת מולו, התיישבתי.
״המכתב הגיע״ אמרתי בהתלהבות.
״אני יודע״ אמר.
״קים אמרי לי מה החלום שלך״ ביקש.
״לפתוח מסעדה משלי!״ אמרתי, זה היה החלום של אמא שלי.
״הם הורישו לך שטח״ אמר.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי לא מבינה.
״זאת אומרת שיש לך הזדמנות לפתוח עסק, קים״ אמר, הייתי בשוק, שתקתי.
״באמת?״ שאלתי לאחר שתיקה ממושכת.
״כן״ ענה בחיוך.
״ומ-מתי אני אוכל לדעת פרטים?״ שאלתי.
״בעוד שבוע״ אמר, מה? לא מספיק שחיכיתי חצי שנה אני צריכה לחכות עוד שבוע?
״אני לא מבינה את העניין הזה סלח לי על החוש הומור העצוב שלי אבל מה תעשה בשבוע? תיצור קשר עם הוריי דרך אלוהים?״ שאלתי, הוא גיחך מעט.
״ודאי שלא מיס אוורדין, בזמן הזה אני חותם על וממלא מסמכים מטעם המדינה״ אמר, התבאסתי, כל כך.
״טוב, מוטב שאחזור. יש לי עבודה!״ אמרתי, הוא נעמד ולחץ את ידי.
״להתראות גברת אוורדין.״ אמר בחיוך, לא בירכתי אותו לשלום, פשוט הלכתי.
כשיצאתי מבניין המשרדים ״במנהטן״ רוח קפואה חדרה לגופי לכן הידקתי את המעיל שלי וירדתי לתחנת הרכבות הראשית של העיר הזאת.
התיישבתי על ספסל המתנה מרגישה שאיברי חוזרים לתחיה.
״סליחה, את יודעת האם הרכבת לוושינגטון יצאה כבר?״ פנתה אליי אישה מבוגרת.
״את האמת שבאתי רק עכשיו״ חייכתי אליה, היא חייכה אלי בחזרה.
״רוצה לשבת?״ שאלתי נעמדת, היא הייתה פה שכבר באתי ולא ישבה.
״נחמד מצידך״ אמרה מתיישבת במקומי.
בחנתי את האנשים מסביבי, חלקם נראו תיירים, רובם תושבים.
צילצול טלפון הקפיץ אותי מלבחון ילד וילדה שמכים אחד את השנייה, הוצאתי את הפלאפון מכיס מעילי.
״כן?״ שאלתי מבלי לטרוח להסתכל על הצג.
״איפה את?״ שמעתי את קולה של ירדן.
״ממתינה לרכבת!״ ספק צעקתי ספק לחשתי.
״אוקי, תזדרזי היום הוא מאחר במסעדה אנשים חשובים!״ אמרה.
YOU ARE READING
MY LORD
Romance״לאן את חושבת שאת הולכת ילדונת?״ שאל בשעשוע. ״הרחק ממך״ עניתי מכריחה את עצמי שלא לבהות בגופו שוב, הוא חייך. ״עוד נראה״ אמר וסרק את גופי עם עינייו. קים אוורדין- היא ילדה בת 18 יתומה וגרה עם בת דודתה. כל חייה הייתה פחדנית וביישנית,אך יופיה הוא זה שכ...
