הוא הביט בי כמה דקות.
״בסדר אני אקח אותך הביתה״ אמר לבסוף, לא שמחתי ואני לא יודעת למה.
קמנו ויצאנו מהבית,יצאנו מהשער כשהשומרים מברכים אותי לשלום ופארקר משתיק אותם.
נכנסנו לרכב שלו ״אני גרה ברחו-״ הוא קטע אותי ״-אני יודע״.
הבטתי בו כל הנסיעה, איך זה שאני לא זוכרת כלום ושום דבר?
״תפסיקי״ אמר בקולו הסקסי.
״להפסיק מה?״ גיחחתי.
״תפסיקי להביט בי, ג׳יזל״ ביקש, עיקצוץ ענקי ולא מוסבר הורגש בבטני.
הוא עצר את הרכב לפתע, באמצע שום מקום.
הוא הביט בי. הרגשתי לרגע שייכת לו ורצון עז לנשק אותו ושנייה לאחר מכן הרצון חלף.
״למה קראת לי ככה?״ שאלתי מרגישה מסוחררת.
״כי...א-לא-לא יודע״ שיקר.
״פארקר בבקשה תאמר לי את האמת״ ביקשתי.
״זה השם השני שלך, רק אני קורא לך בשם בזה״ אמר ״למה?״
״הרגשתי לרגע כאלו..כאלו אני...אני חושבת שחזר לי הזיכרון לשנייה״ אמרתי, הוא הביט בי.
הנחתי את ראשי על החלון חושבת על הכול ונרדמתי.
רעש טלוויזיה העיר אותי משנתי, גיליתי שאני בחדר של פארקר ואת פארקר לפניי ללא חולצה.
זה הדבר הכי יפה שראיתי.
אבל זה עיצבן אותי.
מאוד.
״ביקשתי להיות בבית שלי״ אמרתי.
״זה הבית שלך בין אם תרצי ובין אם לא״ ענה כשהוא משחק בסוני.
״אתה חי בסרט״ אמרתי ללא פחד.
הוא גיחח ״ואת הגיבורה המועדפת עליי״.
״מצחיק מאוד״ אמרתי.
״אני יודע שאת צוחקת עמוק בפנים״ אמר בקול הערס שלו.
״היית מת״ אמרתי.
״אני לא מת״ אמר.
״אז הלוואי שהיית״ אמרתי.
״אבל אני לא, נכון?״ שאל בחיוך, חטפתי לו את השלט של הסוני וקמתי מן המיטה.
״אני לא מחזירה לך אותו עד שאתה לא מחזיר אותי הביתה״ איימתי עליו.
״תני לי לחשוב על זה״ אמר באדישות.
״קח את כל הזמן שבעולם״ אמרתי ומיהרתי לומר ״יש לך שנייה״.
״לא, את נשארת פה״ אמר.
״תודה על הסוני״ אמרתי מתקדמת אל עבר פתח דלת החדר.
״בואי הנה״ אמר, ברחתי לו מהחדר ורצתי במהירות למטה.
״אני שומע אותך״ אמר כשהוא יורד במדרגות.
התחבאתי מאחורי קיר שהיה סמוך לסלון.
״אם אני תופס אותך, את שלי להערב״ אמר.
״-אם לא..אני לוקח אותך הביתה״ אמר את המילה האחרונה בזילזול.
שררה דממה, הוא בטח מחפש אותי.
לפתע הרגשתי שמושכים אותי באגרסיביות, הסתובבתי פוגשת בחזו המוצק של פארקר.
״את שלי, פרינסס״ אמר בניצחון.