מסתבר שהוא מתקלח, אני בפלאפון מדברת עם ירדן.
משקרת לה שאני בבית ואני רואה מרתון האנטומיה של גריי.
-ירדנוששש💋🤘🏼:'אמאלה איזה מעצבן דרק הוא מאז שהלכתם עד עכשיו בטלפונים, את לא מבינה איזה סיוט!!!'
אני:' אחח...היתרון בלהיות רווקה'
חייכתי, מה אני ופארקר? כלום!
-ירדנוששש💋🤘🏼:'ממש עוזר ילדונת!'
אני:'טוב ביי אני בפרק מותחחחחחחחח'
-ירדנוששש💋🤘🏼: 'ביי כלבתא'
התנתקתי מהווטסאפ כשקפצה התראה שמודיעה שאני על עשר אחוז, התקדמתי אל עבר התיק שלי מחפשת מטען.
פאק שחכתי מטען, לא זה לא קורה לי!
עליתי למעלה בכדי לחפש, יש לו גם אייפון רק שלו יש 6+, טחון מניאק.
נכנסתי לחדר הראשון שראיתי, חדר ממש יפה.
אחרי שתי דקות הוא כבר לא היה כל כך יפה, הפכתי את כולו!
נכנסתי לארבעה חדרים עד שמצאתי את שלו, כאב ראש קל תקף אותי כשנכנסתי.
חיפשתי במגירות בשידה של הבשמים שלו, אמא כמה בשמים מי ישמע, לא מצאתי באף מגירה אבל מה שכן זה קונדומים, חוטינים ושמונ'תלפים מסטיקים.
״בן אדם הזוי״ אמרתי, לאיזה בן אדם אין מטען?
קמתי והתקדמתי אל עבר השירות שעל יד המיטה, פתחתי מגירה ראשונה, רובה, סכין ואולר ועוד כל מיני סכינים מפותחים שאין לי מושג מאיפה הוא הביא אותם. סגרתי את המגירה הזאת מהפחד.
פתחתי את המגירה השנייה ועיניי נפתחו, ראיתי מליוני שרשראות, טבעות זהב.
הרמתי טבעת שממש הייתה יפה, קמתי והיא החליקה לי מהיד.
״נו מה״ מילמלתי חסרת כוחות.
התכופפתי אל מתחת השידה, שלחתי את ידי וידי פגשה בדבר שהוא לא הטבעת, גררתי את הדבר הזה אליי וראיתי מעטפה חומה ענקית.
״לא לא קים אסור לך!״ מילמלתי.
הושטתי את ידי אל עבר הפתח של המעטפה ״לא!״ אמרתי עצרתי את עצמי מלעשות זאת.
״וואי כל כך כן!״ היצר הרע ניצח אותי.
פתחתי את המעטפה ופגשתי במלא דפים ומכתבים.
״בית החולים ווריקנסטון, בלה בלה בלה..״ קראתי את התוכן הלא מעניין של המכתב הראשון שפגשתי.
עיניי ראו שחור, הרגשתי כאלו כל העולם מסתובב סביבי ואני לא בקצב שלו.
הנידון: משפחת אווארדין:ג׳וליה, מארק, קים עברו תאונה.
מצב-ההורים נפטרו לאחר שבוע בבית החולים.
הילדה: 16.8 נמצאת ברופא ילדים, פוסטראומה מחלה א׳3.
הממונה עליה: ג׳ייסון פארקר,20.
פרטים: רק לו(הממונה עליה)היא מגיבה, נמצאת במצב קשה, הלם, איבדה את זיכרונה כבר 3 פעמים. חשש לאיבוד זיכרון תמידי.
דיפדפתי ודיפדפתי בין כל הדפים דף נפל לי, הרמתי אותו, סיבבתי וראיתי תמונה שלי ושל פארקר?
״מה הולך פה?״ מילמלתי חנוקה מדמעות.
״פרינסס?״ שמעתי מאחוריי את קולו של פארקר, שנאתי אותו באותו רגע כל כך.
הסתובבתי ופגשתי בו, מבולבל, עצבני ובהלם שאני בחדרו.
עיניו גלשו לגופי ונעצרו בדפים שהחזקתי, לסתו ננעלה, עיניו האדימו. מבט מפחיד עלה על פניו.
בנות אני לא מפעילה כאן כמעט וסורי סורי סורי אני פשוט עובדת על סיפור חדש שיצא לאחר שאני אסיים את הסיפור הנוכחי❤️❤️