החייל שלי

פרק 37

משוכתב**

שמטתי את ראשי אחורה ונתתי לדמעות לזלוג שוב.
לפעמים שאוהבים מישהו ורוצים להגן עליו.. לפעמים האופציה היחידה היא פשוט להתרחק ממנו ולתת לו ללכת..
***********************************
-נקודת מבט של דניאל-
"מה התירוץ לאיחור שלכם הפעם?" ליאב שאל כשנכנסתי אל הבית "שלך"
"איפה בר?" ליאן שאלה
"היא לא תבוא" שחר ענתה במקומי ושלחה אלי מבט שמבין
"מה? למה?" ליאב שאל וניר בדיוק יצא מהמטבח "תודה לאל שבאת!" הוא אמר ואז העיף מבט בחדר "באת חצי בן אדם?"
"היא לא הרגישה טוב" אמרתי והתיישבתי ליד עומר "הלכה לישון"
"מסכנה שלי" ליאן אמרה "אם היית אומר לנו מוקדם יותר היינו נותנות לכם לעשות ערב בנים והולכות אליה"
"את רוצה שנם יהרגו אחד את השני?" שחק שאלה ואנחנו גיחכנו, עד כדי כך נורא?
"היא לא רוצה אף אחד" אמרתי ופתחתי בירה "היא גם בטח נרדמה שתי דקות אחרי שיצאתי"
היא נאנחה אך לא אמרה כלום.

"מה העניין?" עומר שאל אותי בשקט כשהשיחה ברקע ממשיכה בין כולם.
"אני לא ידוע עומר" אמרתי ולגמתי עוד מהבירה השניה שלי כבר.
"היא נפרדה ממך ואתה אפילו לא יודע למה?"
"היא פשוט לא אמרה כלום" אמרתי ומשכתי בכתפיי
"היא לא יכולה להפרד ממך סתם ככה בלי להגיד כלום.. זה לא עובד ככה" הוא אמר
"אבל ככה זה" אמרתי "תאמין לי שאני יותר ממך רוצה לדעת למה"
הוא נאנח ושתה גם הוא מהבירה שלו "אתה רוצה שאני אדבר איתה?"
משכתי בכתפיי "אני לא ילדה בגן עומר" אמרתי "אני לא צריך שאמא תתערב לי"
"אתה עוד לא בגן" הוא אמר ואני גיחכתי וגלגלתי את עייני "אני יודע שזה לא יעזור.. זה.. מסובך קצת הפעם"
"שוב בגדת בה?" הוא שאל ואני הבטתי בו במבט לא מאמין "ברצינות עומר?"
"מה הוא אמר עכשיו?" ליאב שאל כשכל העיניים התרכזו בנו
"בסך הכל שאלתי אם דניאל הציק לה" עומר אמר ושחר גלגלה את עיניה "דיברתי איתה.. דניאל לא עשה כלום" היא אמרה ואז חייכה "הפעם"
"בפעם הבאה שאני ארצה תמיכה.. אני ידע למי לבוא" אמרתי וכולם צחקו
"לפחות עכשיו אני לא יסע לווגאס לבד" ניר אמר והניח את ידו על כתפי
"גם אם הם נפרדו.. באמת נראה לך שהיא תתן לו לנסוע לווגאס בלי להרוג אותו בשדה?" ליאב שאל
"הלו" עומר אמר "הוא אולי נפרד מאישה אחת אבל הוא עדיין נשוי"
"אף אחד לא הודיע לו שהתגרשנו?" שאלתי וליאב צחק ואמר "כן עומר.. זוכר את החוק הזה של גירושים בלי צד אחד? דני שלנו מימש אותו"
"אל תדאגו" שחר אמרה "מחר הם מתחתנים שוב"
"התינשא לי?" עומר שאל
"לא" אמרתי נחרצות ושתיתי מהבירה שלי שוב בזמן שליאב וניר אמרו ביחד "איי"
"נראה לכם שאמיר יתן לי לעבור חדר?" עומר שאל ואנחנו צחקקנו
"או לישון איתו או עם איציק.. או בחוץ" ניר אמר
"בחוץ" עומר אמר שחר גלגלה עיניים "דרמטי"

"תדבר איתי אחי" עומר אמר כשכבר יצאנו למכוניות שלנו בחוץ אחרי שישבנו בפנים כולנו כמה שעות טובות.
הנהנתי ונאנחתי, מסתובב בחזרה לאוטו שלי ונכנס, מתניע תוך כמה שניות ונוסע משם חזרה הביתה כשאני מחייג לבר ואין תשובה.
-נקודת מבט של גיא-
"איפה היית?" שאלתי את דניאל כשהוא נכנס מהדלת של הבית.
"מה אתה אמא?" הוא שאל והניח את המפתחות שלו על השולחן לפני שהוריד את החולצה ונכנס למטבח, יוצא משם אחרי כמה שניות עם קפה ביד "איפה ספיר?"
"בבית שלה" אמרתי וסיימתי את הבירה שלי בדיוק כשהוא יצא אל המרפסת והתיישב על הכיסא השני לידי.
"הייתי עם עומר וכולם" הוא אמר ולגם מהקפה שלו
"אבל בר פה" אמרתי
"בר לא באה" הוא ענה והביט אל הנוף
"מה זאת אומרת בר לא באה?" שאלתי "ממתי אתה נושם בלעדיה?"
"מאז שנפרדנו"
צחקקתי "לא מצחיק"
הוא הפנה אלי מבט עייף "אני נראה לך צוחק?"
"מה זאת אומרת נפרדתם? עכשיו חזרתם!"
הוא משך בכתפיו ללא אומר.
"למה?"
"סיבות שלה.. היא לא אמרה" הוא ענה ונשען אחורה
"נפרדה ממך בלי להגיד לך למה?"
"אני מאמין שיש לה סיבה טובה" הוא אמר "זה מסובך"
"אני לא מבין"
"גם אני לא" הוא אמר ולגם שוב מהקפה החזק שלו
נאנחתי "ניקית את הראש קצת?"
הוא נאנח "אני לא יכול לנקות את הראש ממנה"
"אתם תחזרו" אמרתי והוא לא ענה כמה שניות ואז נאנח ושפשף את פניו עם ידיו "אני רוצה אותה אחי.. אני חייב אותה איתי.. בשביל לנשום כמו שצריך"
"אני יודע" אמרתי
"אני.. אוח אלוהים.. אני לא מסוגל" הוא אמר "אני מתגעגע אליה.."
"תחזיר אותה"
"זה יותר מסובך מזה" הוא אמר ואני שתקתי כמה דקות, נותן לו לטחון את המחשבות שלו.
"מתי אתה צריך לחזור?" שאלתי כשקמתי אל המטבח ומזגתי לשתינו לאכול.
"שבוע וחצי" הוא אמר "ל3 חודשים"
"היא יודעת?" שאלתי והוא נאנח "מתי אני חוזר? אני מניח שכן.. לכמה זמן? לא"
"החלק האחרון?" שאלתי והוא נד בראשו לשלילה "אחד לפני"
"אז אצלכם זה יותר ארוך מאצלנו" אמרתי
"אתה היית 3.. אני 1" הוא אמר ואני הנהנתי בהבנה והנחתי את הצלחות על השולחן הקטן.
"מחלקים אותכם לדירוגים?" שאלתי והוא הנהן "כנראה"
נאנחתי והתחלתי לאכול, נותן לשקט לשלוט על האווירה.
"הטבעת הגיעה?" הוא שאל כשסיים לאכול ואני הנהנתי וקמתי אל המטבח, פותח את הארון הגבוהה ומוציא מאחורי הכוסות את הקופסא האדומה הקטנה וחוזר למרפסת, מניח אותה על השולחן ומתיישב בחזרה בכיסא.
דניאל פתח את הקופסא והביט בה "היא תאהב אותה"
"אני מאוד מקווה" אמרתי ולקחתי מידו את הקופסא, מביט בטבעת העדינה שהייתה משובצת אבנים קטנים כולה, ובמרכז הייתה אבן אחת יותר גדולה מהשאר.. עדינה, בדיוק כמו שספיר אוהבת.
"איך ומתי?" הוא שאל
"אני עוד לא יודע" אמרתי והבטתי אל האופק.
"אני מקווה שהיא תגיד כן" הוא אמר ואני שלחתי אליו מבט המום "תודה אח"
הוא צחקק והזדקף מהתנוחה בה ישב, לא זז כמה שניות ואז קם והרים את הכוס והצלחת שלו "אני זז לישון"
"ג'ון וטובי מוסרים לך דש" אמרתי והוא חייך "תמסור בחזרה"
"מסרתי"
"אני שמח שאתה מרגיש חופשי לדבר בשמי" הוא אמר מתוך הבית
"ידעתי מה תגיד"
"ממש נביא" הוא אמר ועלה למעלה, משאיר אותי מצחקק ומודה לאלוהים על זה שלפחות איתו יש לי קשר טוב.
-נקודת מבט של בר-
לא לא לא לא!
"אני ממש לא הולכת לבוא איתכם לים כשאני לא מדברת עם דניאל שחר" אמרתי עם קול של גבר.
מה לעשות, ככה זה שמתקשרים אלי ומעירים אותי מהשינה!
"בר!" היא רטנה ואני נאנחתי "לא"
"אז נלך רק אנחנו" היא אמרה
"אני במחזור" אמרתי והיא גיכחה "לא את לא"
"אין לי כוח שחר" אמרתי "תלכו אתם"
"אני לא מתווכחת איתך בר" היא אמרה "בבקשה"
"אוח" אמרתי ונאנחתי, רוקעת ברגליי כאילו שזה ינתק לה את השיחה בפרצוף "בסדר"
"יש!" היא צעקה ואני נאנחתי "רק אני ואת?"
"כן כן תרגעי" היא אמרה
"איפה ליאן?" שאלתי
"נסעה עם ליאב" היא אמרה "היא חיפשה אותך"
"ישנתי! אנשים נורמליים ישנים בדרך כלל בשעות האלה שחר" אמרתי והיא רטנה "אוח נו.. תתארגני.. עוד שעה אני אצלך"
"אז תעירי אותי עוד שעה"
"בר!"
"בסדר בסדר קמתי" אמרתי והתרוממתי לישיבה "מי יצר אותך אלוהים?" אמרתי כשניתקתי את השיחה ונאנחתי, גם לישון בשקט אי אפשר.
נכנסתי למקלחת בזריזות ולבשתי מעליי את הבגד ים הכחול שלי כשסיימתי, ומעליו שמתי שורט גינס משופשף וגופיה לבנה רופפת, מכניסה לתיק את הדברים הקטנים שאני אצטרך ויורדת למטה, מניחה אותו על המדרגות וניגשת למטבח תוך כדי שאני מסדרת את המשקפי שמש על שיערי.
הכנתי לעצמי קפה ולקחתי כמה עוגיות, יוצאת מהמטבח בכוונה ללכת לסלון אך נעצרת כשראיתי את דניאל יושב שם עם מכנס קצר וגופיה ומביט בי "בוקר טוב"
"ב.. בוקר טוב" מלמלתי והתיישבתי בספה מולו
"לאן את הולכת?" הוא שאל וסיים את הקפה שלו
"לים"
"לים?" הוא שאל ואני הנהנתי "עם שחר"
הוא הביט בי עוד כמה שניות לפני שאמר "אנחנו לא נדבר על זה נכון?"
"לא" אמרתי במבט מושפל
סיימתי את הקפה שלי וקמתי, מסמסת לשחר שאני יאסוף אותה ולוקחת את התיק שלי מהמדרגות, ואת המפתחות של המכונית ויוצאת מהבית, רק רוצה לברוח מהמצב המביך הזה.