החייל שלי

עונה 2 פרק 137

לפתע הוא בא והתיישב לידי, מביט בי ״בוקר טוב״
הסתכלתי עליו ואמרתי ״בוקר טוב״
הוא חיכה כמה שניות לפני שהשפיל מבטו והרים אותו בחזרה כשאמר ״אנחנו צריכים לדבר..״
*********************
הסתכלתי בעיניו בזמן שהוא הסתכל בשלי, ופשוט לא אמרתי כלום.
מצד אחד פחדתי ממה שיהיה, לא רציתי לריב איתו יותר נוסף על מה שרבנו כבר.. 3 ימים הספיקו לי בלעדיו.
אבל.. ידעתי לאן השיחה הזאת תתפתח, ולבטל את הגיוס לא הייתי מוכנה בשום אופן.
אחרי כמה שניות שאנחנו רק מביטים אחד בעיניו של השני הוא נאנח ואמר ״בואי אלי״ ופתח את ידיו.
היססתי מעט, אך מהר מאוד זזתי ונשענתי עליו, נותנת לזרועות הגדולות שלו לעטוף את כולי ולחמם אותי ״איך זה שאפילו שאני כועס עלייך אני לא מסוגל להתרחק ממך?״ הוא שאל והניח נשיקה ארוכה על ראשי
״אני מצטער״ הוא אמר לפתע
״על מה? אתה לא צריך להצטער..״ שאלתי לא מבינה
״דיברתי אלייך לא יפה.. ברור לך שכל מה שאמרתי לא באמת נכון? הכל היה מעצבים ו.. ולא חשבתי על מה שיוצא לי מהפה..״ הוא אמר ״אז בבסיס.. שאמרתי שאני לא מסוגל להסתכל עלייך.. זה היה שקר.. כל הדרך הביתה הסתכלתי עלייך במראה כשאת לא הסתכלת.. והלב שלי התרסק מלראות אותך בוכה.. וגם אחר כך.. אני מצטער..״
״אתה..״ אמרתי בהלם, מדהים איך זה שגם שהוא לא עשה שום דבר הוא יודע להצטער.. איך האגו שלו נעלם כשהוא לידי..
״אתה לא צריך להצטער דניאל.. אני זאת שצריכה להצטער..״ אמרתי והשפלתי מבטי
״לא את לא.. אני מבין את הסיבות שלך.. אני יודע למה לא סיפרת לי.. אני בעצמי לא יודע אם.. אם הייתי מספר לעצמי״ הוא אמר והזיז אותי כך שיוכל להסתכל בפניי
״אבל דיברתי אלייך לא יפה.. ולא מגיע לך את זה.. לא משנה מה עשית״ הוא אמר
״אתה יותר מדי טוב בשבילי״ אמרתי
״אני לעולם לא יוכל להיות טוב בשבילך״ הוא אמר והעיניים שלו הרגו אותי מבפנים
הכחול שלו נהיה כהה יותר.. מה שבדרך כלל קורה כשהוא עצוב.. או כשהוא כועס
״אני אוהב אותך קטנה שלי..״ הוא אמר לפתע ״את יודעת שאני אוהב אותך״
״אני לא קטנה..״ אמרתי והסמקתי ״ואני אוהבת אותך״
״את הקטנה שלי..״ הוא אמר ונישק את המצח שלי ״הדבר הכי חשוב לי בחיים״
בנוסף לכל הדברים שהוא 100 בהם הוא גם 100 בלעשות מצפון עד שהלב שלך נקרע
״אני שונאת אותך.. אתה עושה לי מצופן בכוונה״ אמרתי לו
הוא צחקק מעט ואמר ״אולי״
״למה התגייסת בר?״ הוא שאל אחרי כמה דקות של שקט שהשפתיים שלו עדיין צמודות למצח שלי ״למה התגייסת שאת חולה?״
״רציתי להיות קרובה אליך״ מלמלתי והזזתי את פני כל שאוכל להסתכל עליו
״אני שונא שאת עושה את זה״ הוא אמר ונאנח, וקם מהספה, הולך הלוך חזור בסלון
״עושה מה?״ שאלתי
״אומרת דברים עם העיניים האלה והשפתיים האלה שלך ואז אני לא יכול לכעוס עלייך״ הוא אמר ״אני לא מסוגל.. אני לא יודע לכעוס עלייך בדיוק ברגעים שאני הכי צריך!״
״מצטערת..״ מלמלתי
״די.. אל תגידי שום דבר!״ הוא אמר ״שום דבר! כי כל דבר שתגידי רק מרחיק ממני את הכעס יותר וכרגע אני צריך אותו״
אז שתקתי, שתקתי בזמן שהעיניים האלה שלו הסתכלו לתוך שלי וקדחו בהם חורים, בזמן שהוא עומד שם מולי בלי חולצה וחושב מה לעשות, בזמן שהדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה שהוא יכעס עלי, כי זה באמת מה שמגיע לי..
אבל בניגוד לכל מה שרציתי הוא נאנח, פשוט נאנח, ואז בשני הבאה השפתיים שלי היו צמודות לשלו בחזקה, והידיים שלו החזיקו בעדינות את הלחיים שלי
״שאלוהים יסלח לי״ הוא אמר והחזיר את שפתיו לשלי, מוריד את ידיו למתניים שלי ועוזר לי לעמוד על רגליי, שניה לפני שהרים אותי וכרך אותם סביב מתניו, מחזיק במתניי חזק.
״לא.. אמרת.. שאתה רוצה.. לדבר..?״ שאלתי בין הנשיקות הרצופות.
״אמרתי שאני רוצה שלא תדברי״ הוא אמר והתחיל ללכת, אלוהים יודע לאיפו.. בזמן שהשפתיים שלנו עדיין צמודות
לפתע הרגשתי מגע סדינים רך על הגב שלי, והבנתי שכנראה הוא בחדר שלי.. או שלו..
״דניאל״ לחשתי כשהוא הכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי, מלטף בעדינות, וגורם לכל הגוף שלי לסמור.
הוא הצמיד את שפתינו שוב, בעדינות, נושך מעט את שפתיי.
אך לפתע הוא התנתק ממני, והוריד בזריזות את החולצה שלי ממני, לפני שעזר לי לקום למצב ישיבה, מביט בעיניי ומלטף את הלחי שלי, ורק אז שמתי לב לזה שאנחנו בחדר שלו.
״יפה שלי..״ הוא מלמל כשהביט בעייני, שניה לפני שהצמיד את שפתיו שוב, מרים אותי מהמיטה שלו, וכורך שוב את רגליי סביב מותניו, שניה עד שהושיב אותי על השידה שלו ״עכשיו את בגובה שלי״ הוא אמר וצחקק, יורד עלי שתמיד אני מתלוננת שהוא פי שתיים ממני
״שתוק!״ אמרתי לו והצמדתי שוב את שפתינו
״ואני.. הייתי בטוח.. שאנחנו בריב״ הוא אמר בין הנשיקות
״גם אני״ אמרתי והנחתי את ידי על הצוואר שלו, מקרבת אותי אלי עוד אם היה אפשר בכלל
היידים שלי עברו לאט לאט על גופו, יורדות מהצוואר שלו לחזה שלו, מתעכבות שם וממשיכות לידיים שלו.
נהנתי להרגיש עד כמה הוא חזק, עד כמה הוא חם.. וחייכתי כשהבנתי שהוא שלי! רק שלי!
הידיים שלו זזו מעט כשהוא העביר אותם וחיבק את גבי, אך היידים שלי לא זזו מהזרועות שלו, מרגישות את השרירים שלו מתקשחים.
הידיים שלי ירדו לאט לאט, עוברות על כל סנטימטר בגוף שלו, שאם השפתיים שלנו לא היו צמודות עכשיו, הייתי בוהה בו, אז הודיתי על כל דבר שמשך את צומת ליבי ממנו.
הנחתי את ידי על הגומי של המכנס שלו, והוא עזר לי למשוך אותם למטה, עד שהוא נשאר בבוקסר בלבד, שישב יותר מדי טוב עליו.
הוא עזר לי לעמוד על הרצפה, וגרם לכך שהרמתי את ראשי בשביל להשאיר את שפתיו צמודות לשלי, והוריד את המכנס הקצר שלרגלי.. משאיר אותי בהלבשה תחתונה בלבד.
הוא הלך אחורה לאט לאט, עד שנתקעתי במיטה, והתיישבתי עליה, נשענת לאט לאט אחורה עד שנשכבתי עליה לגמרי, והוא מעליי.. תוך כדי שהשפתיים שלנו לא מתנתקות לרגע!
בזריזות הוא הוריד את ההלבשה התחתונה של שתינו, מעיף אותה לצד השני של החדר.
השפתיים שלו טיילו מהשפתיים שלי, אל הלסת שלי, משאיר צמרמורת בכל מקום שעבר עליהם עם שפתיו, עד שהגיע לצוואר שלי, מניח שם נשיקות קטנות שרק גירו אותי וגרמו לי להתעצבן יותר.
״דניאל..״ מלמלתי במאמץ רב כשהוא התעכב על נקודת מסוימת בצוואר שלי, משאיר שם סימן ברור שאני רק שלו.
הוא היסס מעט, התנתק לשניה והביט בעיני, שואל מה שלא נשאל בקול, והשפתיים שלי שהוצמדו לשלו שוב, נתנו לו אישור והוא התחיל במעשיו.
הוא תמיד ישאל, תמיד יבדוק שזה בסדר.. תמיד יברר שזה לא כואב, ותמיד יזכור להגיד לי שהוא אוהב אותי! לא משנה כמה פעמים עשינו את זה.. וזה אחד הדברים שאני מעריצה אצלו.
השפתיים שלו, הידיים שלו, כל דבר ודבר בגוף שלו שנגע בגוף שלי, גרם לריכוז שלי לפרוח לגמרי! עד ששום דבר לא היה בתוך הראש שלי.. אפילו לא השם שלי.
הוא הזכיר לי כמה הוא היה חסר לי בימים האלה, כמה התגעגעתי עד כאב למגע שלו! זה היה מטורף!