החייל שלי

עונה 2 פרק 147+148

עומר הסתכל עלינו, ועהעביר מבטו לדניאל ״קדימה.. בואו נתחיל״
***************************

פרק 147

״אני מקווה שעדיין יש לכם כוחות, יש לי כמה דברים לומר ואז אנחנו ממשיכים באימון״ דניאל אמר והעביר מבטו על כולם ונתקע עלי לשניה אחת, מתעכב מעט, אך מייד המשיך הלאה
״ראית איך הוא הסתכל עלייך?״ מלודי לחשה לי באוזן
״הוא לא!״ לחשתי לה בחזרה
״כן הוא כן.. הוא בהה בך איזה שתי שניות״ היא אמרה
״מלודי.. יש משהו שאת רוצה לספר לכולם?״ דניאל שאל לפתע וקטע את דבריה
״אממ.. לא״ היא ענתה
״עוד דיבור אחד ואני כבר לא יהיה כל כך נחמד״ הוא אמר והיא הנהנה במרץ.
עומר התחיל לדבר, כמו כל בוקר, עושה מפקד לכל החיילים.
מהשבוע שלי פה הבנתי כמה דברים, אסור להסתבך עם דניאל, פתאום ראיתי צד אחר שלו, את הצד שלא מרחם, את הצד הקר, את הצד של המפקד..
מכמה אנשים שכבר הספיקו לקבל ממנו עונש, אני לא רוצה להיות אחת כזאת, לא אחת שתסבול.
האימונים קשים, אני כמעט ולא מצליחה לעמוד בקצב, מה שיוצר מצב כזה שכמעט תמיד אני נשארת אחרונה..
עומר הוא יותר המפקד שצועק, דניאל הוא הרגוע יותר, אל עם זאת הקשוח והנוקשה יותר.
יש כאלה שמעדיפים לגשת לדבר עם עומר, ויש כאלה שמעדיפים לגשת אליו, אבל בכל מצב שניהם יקשיבו ויעזו הכי טוב שהם יכולים
״בר?״ דניאל שאל, ברכות, אך עם מעט נוקשות בקולו
״כן המפקד?״ שאלתי וראיתי שמץ של חיוך על שפתיו שנעלם כלא היה, עד שתהיתי אם רק דמיינתי
״את מקשיבה למה שהמפקד עומר אומר?״ הוא שאל
״כן״ עניתי
הוא הנהן, ועומר חזר לדבר, בזמן שאני מנסה להרגיע את פעימות הלב שלי שדהרו
״אז קדימה.. כולם עכשיו.. 12 סיבובים מסביב לבסיס, שתגיעו לפה רדו ל50 ומיד אחר כך 30 כפיפות בטן.. מי שמסיים אחרון, עושה את זה כפול״ דניאל אמר וכולנו קמנו על הרגליים בתוך שניות, יוצאים לדרך
״טוב שלא נתנו לנו עוד״ מלודי אמרה כשהתחלנו את הסיבוב השני שלנו
״תגידי תודה ותסתמי״ אמרתי, מנסה לשמור על הכוחות שלי כמה שיותר
הופתעתי שהיא אכן שתקה, בדרך כלל היא מקטרת בלי סוף
״אז.. כנראה שלמפקד החתיך יש משהו אלייך״ היא אמרה בחיוך תחמן כשהתחלנו את הסיבוב החמישי, בדיוק שעברנו את עומר ודניאל.
גלגלתי את עייני, מחניקה חיוך ״את הוזה״ אמרתי והרגשתי שהכוחות שלי מתחילים לאזול והצלעות מתחילות מעט לכאוב לי
״לא אני לא! את ראית איך הוא הסתכל עלייך?״ היא שאלה
״כמו שהוא מסתכל על כל חיילת אחרת מל! רדי מזה.. הוא המפקד שלי.. לא יכול להיות שום דבר ביננו״ אמרתי לאחר כמה שניות של שקט
״צודקת״ היא אמרה, שותקת כמה שניות לפני שהמשיכה ״אבל אני עדיין חושבת שהוא מסתכל עלייך בצורה מוזרה״ היא אמרה בזמן שסיימנו את הסיבוב השישי והתחלנו את השביעי
ככה לאט לאט רצנו, עד שבסוף הסיבוב העשירי הרגשתי שכבר אין בי כוחות יותר 
״מל!״ קראתי בקושי, מתקשה לדבר
״קדימה בר.. נשאר עוד שתיים.. את מסוגלת״ היא אמרה ולקחה את ידי, מתחילה לרוץ איתי
נאלצנו להאט את הקצב בגללי, והצטערתי שהיא צריכה להישאר מאחור בגללי
״תמשיכי מל.. את סתם תגיעי אחרונה בגללי״ אמרתי ושחררתי את הידיים שלנו כשסיימנו את הסיבוב ה11
״שכחי מזה.. אם אנחנו מגיעות אחרונות זה ביחד״ היא אמרה ודחפה אותי אל עבר הסוף, פוש אחרון
התנחמתי בזה שיש לפחות עוד שלוש מאחוריי, כך שהסיכוי שלי לא להגיע אחרונה הוא יחסית נחמד
״קדימה!״ מלמלתי לעצמי וגמרתי את הסיבוב ה12 והאחרון, נופלת לרצפה באפיסת כוחות, מרגישה את הצלעות שלי בוערות מבפנים, ואת הרגליים שלי לא הרגשתי בכלל
אך בלי לבזבז זמן, התחלתי מיד את בשכיבות סמיכה, מודעת למבטים הדואגים של דניאל על גבי
מזלי שדניאל התאמן הרבה בבית, הייתי רואה אותו ולפעמים מתאמנת איתו.
גמרתי בזריזות את השכיבות סמיכה ועברתי לכפיפות בטן, שגם אותם חיפפתי, וכשגמרתי, הרגשתי שאם אני לא נחה עכשיו אני מתמוטטת
נשכבתי אחורה, מודה למלודי על המים שהושיטה לי בזמן שגמרתי כמעט את כל הבקבוק
״כואב לך בצלעות?״ היא שאלה, גורמת למבט של דניאל שעמד לא רחוק מאיתנו להבזיק אלי
״לא.. אני בסדר״ אמרתי מתנשפת.
אז כן, לא סיפרתי למלודי את כל הסיפור, אבל כן סיפרתי לה שנפצעתי שם.
״קחו לכם 5 דקות מנוחה לפני שנתחיל את אותו דבר שוב״ עומר אמר בשקט לכולם ואנחת תסכול נפלטה מפי, אין סיכוי שאני עומדת בעוד דבר כזה שוב
שתיתי שוב את הבקבוק, מרגישה את הדמעות עולות לי בגרון.
״בינתיים, בן גמר אחרון את הסיבוב הזה, ולכן, שכולם יגמרו את הסיבוב הזה וילכו לארוחת צהריים אתה תישאר פה ותעשה את זה שוב״ עומר אמר
״היי יפה..״ לאון אמר כשנשק לראשי כשבא להתיישב לידי ״את בסדר?״ הוא שאל כשראה שאני מתנשפת
״כן.. אל תדאג״ אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו
הפכנו לחברים שלושתינו, כמובן שהכרנו את שאר הפלוגה וכולם ממש נחמדים, אך שלושתינו התקרבנו במיוחד יחד עם לירוי ואד, עוד שתי חברים טובים של לאון. 
״קדימה.. קומו.. סט אחרון ואז יש לכם הפסקת צהריים״ דניאל אמר ואנחנו קמנו על הרגליים, מתחילים לרוץ שוב
״תרוצי בהתחלה לאט בר.. את מתחילה מהר ולכן נגמר לך הכוח.. תרוצי לאט ולקראת הסוף תתפסי תאוצה״ לאון אמר לי כשרץ לידי בזמן שמלודי התקדמה לפנינו
עשיתי מה שהוא אומר, והאטתי מעט את קצב, נותנת לאנשים אחרים לעקוף אותי במהירות
כשהתחלנו את הסיבוב השישי, וכמעט כולם היו לפנינו, לאון סימן לי והתחלנו שנינו להגביר את הקצב במעט כוח שנשאר לי
לאט אט צברתי יותר כוחות, ועקפתי עוד ועוד חיילים שהתחילו לאבד את הכוח שלהם.
כשהתחלנו את הסיבוב האחרון כבר הרגשתי שאין בי כוחות יותר!
״יאללה בר.. סיבוב אחרון״ לאון אמר לי ודחף אותי קצת עד הסוף
נשכתי את שפתיי, הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר! ונחרדתי עוד יותר לחשוב שזאת רק התחלת הטירונות
נשכבתי על הרצפה, מנסה להסדיר את הנשימות שלי, ומיד התחלתי בשכיבות סמיכה, שלקחו לי הפעם יותר זמן כיוון בקושי יכולתי ליישר את הרגליים
את הכפיפות בטן סיימתי זריז, ושמחתי שלפחות גמרתי בין הראשונים, כך שאין סיכוי שאעשה את כל החרא הזה שוב
״משוחררים.. אני רוצה אותכם עוד שעה פה.. ושלא יהיו איחורים״ דניאל אמר כשכולנו קמנו על הרגליים והתחלנו להתקדם לכיוון החדר אוכל
כשנכנסנו, שמתי לב לליאב ולשחר ולליאן שיושבים באחת השולחנות, וכשהם ראו אותי הם קמו אלי
״את חיה?״ שחר שאלה וחיבקה אותי
״לא״ אמרתי והתיישבתי בכיסא הקרוב כשמלודי לידי
״הם רעים״ מלודי אמרה ושחר צחקה והנהנה
״אני לא מסוגלת לעמוד יותר״ אמרתי בדיוק שהבחנתי בשתיהם נכנסים לחדר אוכל, וכמובן במבט של דניאל עלי
קמתי מהמקום שלי, מחייכת לשחר בהבטחה שנדבר מאוחר יותר, והתקדמתי עם מלודי לעבר כולם.
אני שונאת את המצב הזה, שאנחנו צריכים להסתיר מכולם שאנחנו ביחד.
אסור לי להסתכל עליו יותר מדי זמן, ואסור לו לדבר איתי באמצע החיים, אסור לו לחייך אלי, שום דבר! וזה החלק הכי קשה כאן
כבר שבוע שאני רואה אותו כל יום כל היום, ואין אפילו פיסה אחת של מגע.
ידעתי שזה יהיה קשה, אך לא חשבתי עד כדי כך
לקחנו אוכל והתיישבנו ליד לאון ולירוי ואד, שכבר הספיקו לגמור חצי צלחת
״את בסדר?״ לאון שאל וליטף את גבי
חייכתי והנהנתי, מתחילה לאכול את מה שהיה אכיל פה
הרמתי את מבטי לעבר השולחן שלהם, הוא ישב עם שחר ועם כולם, מסתכל במבטו לכיוון שלי
״בר..״ אד קרא לי לפתע והחזיר את תשומת ליבי אליו
״כן?״ שאלתי בפה מלא
״סוף שבוע.. מסיבה אצלי בבית.. את באה״ הוא אמר, מתכוון לסוף השבוע הזה שבו אנחנו סוף כל סוף נצא לבית לשלוש ימים
״אני.. אוקיי״ אמרתי
לירוי פתח את פיו לומר משהו, אך השתתק לפתע והסתכל אחורה
סובבתי את מבטי, והופתעתי לגלות שם את דניאל ״אני צריך לדבר איתך.. צאי החוצה רגע.. זה לא יקח הרבה זמן״ הוא אמר והסתכל עלי
קמתי מהמקום שלי, והלכתי אחריו לבחוץ, מודעת לעיניים שבהו לי בגב
הוא לקח אותי קצת רחוק מהחדר אוכל, עד שהגענו לאזור של הביתנים של המפקדים, ולקח אותי למאחורי אחד הבניינים
״כמה שהתגעגעתי אלייך״ הוא אמר שמשך אותי לחיבוק, שכבר היה בטוח שאף אחד לא רואה, והסניף את הריח שלי אליו
הידקתי את חיבוקי סביב הצוואר שלו, ולא היה אכפת לי שאני מסריחה כמו חמור, התגעגעתי אליו ברמות שעברו כל גבול
״לראות אותך כל היום ולדעת שאני לא יכול לגעת בך״ הוא אמר ונישק את הכתף שלי ואז את הצוואר והלחי שלי, עולה לאט לאט עד המצח ומשאיר שובל של נשיקות 
״מצטערת..״ אמרתי שאנחנו עדיין מחובקים ״ידעתי שזה יהיה קשה.. אבל לא חשבתי ככה״
״אני מרגיש כאילו אין לי אוויר״ הוא אמר וליטף את גבי, מחבק אותי חזק עוד כמה שניות לפני שהוריד אותי, אך לא הזיז את ידיו ממתני ״אני אוהב אותך״ הוא אמר והצמיד את השפתיים שלנו לנשיקה שהייתה כואבת מגעגוע
כשהתנתקנו, הנחתי את ראשי על כתפו, מצמידה את המצח שלי לצווארו ומתנחמת בזרועות שלו סביבי 
״איך הרגליים שלך?״ הוא שאל
״כואבות..״ אמרתי כשפתאום חזר הכאב
הוא הרים אותי והושיב אותי על החומה הקטנה שהייתה שם, מלטף את הירכיים שלי ״מצטער..״ הוא מלמל ונישק את הצוואר שלי
״זה לא אשמתך.. זה פשוט אני חלשה מדי״ אמרתי
״אני יודע שזה קשה.. אבל לאט לאט את תתרגלי ותהי חזקה יותר״ הוא אמר ונישק את הלסת שלי
״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו וחיבקתי אותו שוב מסרבת לעזוב
״כדאי שנחזור..״ אמרתי לאחר כמה דקות שאנחנו עומדים ככה מחובקים.. יותר נכון, שהוא עומד ואני יושבת
״תגידי להם שרציתי לדבר איתך על זה שאתמול סיימת אחרונה״ הוא אמר כשהתחלנו לחזור
״אוקיי״ אמרתי ״ושלא תיקח את זה על עצמך..״
״אני אוהב אותך״ הוא נישק את מצחי ״יותר משאפשר לדמיין״ הוא אמר שניה לפני שהגענו לחדר אוכל שוב
״אני אוהבת אותך״ אמרתי ונכנסתי לפניו, מקווה שאין לי סימנים מסגירים כלשהם.
״מה הוא רצה ממך?״ אד שאל כשהתיישבתי בחזרה, רואה אותו בזווית העין מתיישב שם וצוחק את הצחוק המושלם שלו כשעומר נתן לו מכה קטנה בראש
״לדבר איתי על הפיגור שלי אחרי כולם״ אמרתי ״על זה שגמרתי אחרונה אתמול ושלשום״
הם המהמו בהבנה, וחזרו לדבר על המסיבה שתהיה אצל אד ביום שישי, אך אני לא הקשבתי, כל מה שהיה במחשבות שלי זה היה הכמה דקות של שקט איתו מקודם.