החייל שלי

פרק 19

משוכתב**

הנחתי את ראשי על החזה שלי ואגרפתי חזק יותר את החולצה שלו, נותנת לדמעות האחרונות להספג בה
״אני אוהב אותך״
*************************
״בואי ניקח אותך לרופא״ הוא אמר
״לא צריך״ אמרתי ״אני בסדר״
״אני לא לוקח את הסיכון שיש לך נקע ולא טיפלו בו״ הוא אמר ואני נאנחתי, והלכתי אחריו למטה כשידי מוחזקת בידו
הוא זרק אלי את החולצה וחיכה עד שסיימתי ללבוש אותה לפני שהלביש עלי את הסוודר שלי, ולקח את ידי אל האוטו
״אני מקשיב בר״ הוא אמר כשהתחלנו בנסיעה
״אה?״ שאלתי
״היד שלך״ הוא אמר ״והרגל״
״איך-״ ״אני שם לב אלייך בר״
נאנחתי, ידעתי שכך או כך אני לא אצליח להתחמק ממנו, אז סיפרתי לו הכל מהרגע שיצאתי מהבית ועד הרגע שהגעתי הביתה בחזרה
סיימתי לספר, והשקט שהיה באוטו היה יותר גרוע מצעקות
הוא החנה את האוטו וירד ממנו, מגיע בלי מילים ופותח לי את הדלת, לוקח את ידי ונכנס לבפנים
-
״דניאל?״ קראתי בשמו בחשש כשהיינו במכונית בדרך לבית
הוא צדק, באמת היה לי נקע חמור בכתף שהיה עלול להפוך לשבר אם לא הייתי מגיעה בזמן
אך למרות שצדק, מהרגע שנכנסנו למרפאה ועד עכשיו דניאל לא הוציא מילה
הוא חשק את הלסת שלו והביט בי
״תגיד משהו.. אתה שותק כבר שעתיים״ מלמלתי בחשש
הוא עצר את האוטו בצד הכביש ונאנח, העביר יד בשיעור ושמט אותה על רגלו לפני שהביט בי שוב
הוא שחרר את החגורה שלי ומשך אותי עליו, מחבק אותי חזק חזק ומניח את ראשו שבקע צווארי ״אני מצטער״
״זה בסדר״ אמרתי והנחתי את ידי על החזה שלו והישרתי מבטי לעיניו
״אני עצבני.. ואני מוציא את זה עלייך״ הוא אמר וליטף את המתניים שלי
״שלא תעשה שטויות!״ אמרתי כשזיהיתי את הטון הזה, וזה לא היה אחד שאהבתי
״אל תגידי לי מה לעשות!״ היא אמר ״אני לא מקשיב לך פה״
״דניאל!״ אמרתי בכעס ״אתה לא מתקרב אליו אפילו! אתה בכל מקרה חוזר לצבא עוד מעט! אז תהיה רגוע ותבלה את הימים האלה איתי ולא בלשלוח אותו לבית חולים״
הוא נאנח ושתק, והצמיד את שפתיו לשפתי
״לא! אל תשתיק אותי״
״לא מבטיח כלום!״ הוא אמר ונישק אותי שוב, מעביר את ידו על בטני וגורם לי לצחוק

״אני לא מבינה למה אתה כל כך עצבני״ אמרתי שנכנסנו בדלת של הבית אחרי נסיעה שארכה יותר ממה שהיא אמורה
״את מעצבנת אותי״ הוא אמר והוריד את הג׳קט שלו, נשמט על הספה
״מה אני עשיתי לעזאזל?״ שאלתי ונשענתי על השולחן
״את נותנת לטל לדבר אלייך ככה ולהגיד עלייך דברים שלא נכונים בכלל ואת שותקת! ואת נותנת לרון לדבר אלייך ולעשות מה שהוא רוצה ואת לא אומרת כלום״ הוא אמר ״כל מה שהם אמרו זה שטויות בר! היא דורכת עלייך ואת פשוט נותנת לה לעשות את זה״
״מה אתה רוצה שאני יגיד?״ שאלתי במשיכת כתפיים
הוא קם והתקרב אלי עד כדי כך שהרגשתי את חום הגוף שלו עלי ״שהם בני זונות״ הוא אמר והשפתיים שלו נגעו בשלי שדיבר ״ושהם לא מגיעים לרגל שלך״ הוא אמר ועבר עם שפתיו לצווארי ״ושאת החיים שלי״ הוא אמר והשפתיים שלו זזו מתחת לאוזניי והתעכבו שם מעט, מוציאים ממני אנחות בלתי רצויות ״ושגם תמורת כל דבר שבעולם אני לא יבגוד בך״ הוא אמר ואז הצמיד את שפתיו לצווארי והשאיר אותם שם, מניח נשיקות תבעניות מעט בעוד הידיים שלו אוחזות בעדינות רבה במתניי, מעניקות לי יציבות למרות הרגליים שלי שרעדו בטירוף.
״הבנת?״ הוא שאל כשעלה עם שפתיו לתנוך שלי וגם לי להאנק ״ובפעם הבאה שהוא יתקרב אלייך בר, מספיק לי מבט אחד.. לא את ולא אף אחד יעצור אותי מלשלוח אותו לחדר גופות״ הוא אמר ונשך אותי מעט, לפני שחזר בזריזות לשפתיי וחסם את האנחה שהייתה בדרך החוצה
הבטן שלי כאבה מה פרפרים שהשתגעו שם, מהצמרמורת שריחפה בכל גופי, ומהידיים שלו שהמגע שלהם גרם לנשימה שלי להתערער, ההשפעה שלו עלי הייתה גדולה מדי.
הדלת שנפתחה לפתע יחד עם הצעקה של גיא שהוא בבית, קטעה אותי ואת דניאל וגרמה לנו להתנתק במהירות
״יש חדרים בשביל הדברים שאתם עושים״
״שתוק״ דניאל סינן והדביק נשיקה אחרונה על שפתיי לפני שהתיישב על אחד הכיסאות של הבר
״אני רעב בר״ גיא אמר והתיישב גם הוא
״יש לך ידיים ורגלים, יש מטבח, לך תכין״ אמרתי
״נו בר״ הוא מלמל ״לא רוצה לשרוף את הבית״
״מסכנה מי שתהיה אשתך״ אמרתי
״גם אני אוהב אותך״
״מה אתה רוצה?״
״מה שאני אוהב״
״אז צריך קניות בשביל זה״ אמרתי ונאנחתי, מתקרבת לקחת את המפתח ולצאת לאוטו
״אני אלך״ דניאל אמר ותפס בידי ״את עם היד שלך תנוחי״
נאנחתי ״אני יסמס לך״ אמרתי ונישקתי את שפתיו והוא הנהן ויצא מהבית
״היד שלך?״ גיא שאל
״אל תשאל״
״משעמם לי.. אז אני שואל״ הוא אמר
״רון״ אמרתי והתיישבתי היכן שדניאל ישב קודם
גיא שלח אלי מבט שואל וסינן את השיחה שנכנסה לו לנייד
נאנחתי וסיפרתי לו בקצרה ממש מה שהלך היום
-נקודת מבט של דניאל-
״כן עומר אני מודע לזה״
״אני אומר לך! אני נאחס! עוד לא הספקתי להריח את הבית״
״לא רק אתה נאחס! אני איתך באותה פלוגה״ אמרתי כשיצאתי מהאוטו והתקדמתי לסופר, מציץ ברשימה שבר שלחה לי
״אני שוקל אפשרות של פרישה״ הוא אמר
״לא אתה לא״ אמרתי
״נכון״ הוא ענה בחזרה ואני גיכחתי ואספתי לעגלה כל מה שראיתי שצריך בדרך
״אני צריך לנתק אחי, אני חוזר אליך עוד כמה דקות״ הוא אמר ואני המהמתי לאישור וניתקתי את השיחה, מחליק חזרה את הטלפון לכיס המכנס