MY LORD

פרק 97- הילד שלי♡

״אני יודע שאת אוהבת שאני נוגע בך״ הוא אומר בביטחון שתמיד היה לו.

״אני לא״ אני אומרת. ״את תמיד אומרת לי שכן״ הוא אומר.

״אולי אני משקרת לך?״ אני חוזרת על מילותיו באותה נימה.

בן רגע הוא מנשק אותי ומעסה את ישבני באגרסיביות.

אנחנו חוזרים אל רוי שישן בסלון מצחקקים ואני מביטה בערסל של רוי. פאק.

אני צורחת את הצרחה של החיים שלי ופארקר נכנס למצב הגנתי ״איפה הבן שלי?״ אני צועקת מחפשת עם עיניי.

״ששש״ הוא אומר סורק את הסביבה עם עיניו, זה הרגע שהוא נכנס למצב קר, של רוצח.

עשינו שיחה על זה והוא לא מוותר על העבודה שלו לעולם, אז אני פשוט אצטרך להתרגל לחיים האלה.

אני אוחזת בשרירים שלו כדי שלא ילך. ״אל תלך״ אני לוחשת בוכה.

״דקה יפה שלי דקה״ הוא אומר. ״אני רוצה לבוא איתך״ אני לוחשת, הוא מנשק את הדמעות שלי מביט בי כמה שניות ומסמן לי לבוא.

אנחנו יוצאים מהבית והוא מביט לכל הכיוונים כשהוא במצב כוננות, הוא רואה שאחד מהשומרים שלו על הרצפה שנראה שקיבל כדור בגב.

הוא מביט בנו ומסמן לנו שהבן אדם שחטף את הילד שלי מת.

פארקר מכניס אותי במהירות למושבים האחוריים של הרכב ונכנס למושב הנהג.

״שימי את שלושת החגורות קים״ הוא אומר ״כדאי לך״.

אני עושה את זה ״אני לא מאמין שהבאתי אותך איתי״ הוא אומר ״את חייבת להיות שקטה ולעשות כל מה שאני אומר לך״.

״לאט מאמי״ אני מניחה את ידי על כתפו, הוא מסובב את מבטו אליי ובוחן את פניי.

״תפסיקי לבכות הם לא ייפגעו בו״ הוא אומר בביטחון.

״איך אתה יודע?״ אני שואלת מיואשת.

״נראה לך שלמישהו יש אומץ להרוג את הבן שלי?״ הוא שואל ״הם רק יחטפו אבל לא יעשו לו משהו שמצריך ממני להעלות את העצבים שלי״ הוא אומר.

הוא עסוק בנהיגה ״יפה של אבא״ הוא אומר.

״מה?״ אני מרימה את עיניי אליו.

״אני צריך שתוציאי לי משהו מהמושב שלידך״ הוא אומר.

״מה כבר אפשר להוציא?״ אני שואלת על המושב שהביט בו לידי.

״יש שם נשק״ הוא אומר, מנסה להגיע למושב כשהוא עסוק בנהיגה ומצליח לפתוח אותו וזה נראה שיש כפתור מוחבא מתחת.

אני קופצת בבהלה כשאני רואה מולי מלא נשקים. ״פארקר מה זה?״ אני שואלת.

״אל תשאלי שאלות לא תקבלי שקרים״ הוא אומר בגבריות ועושה פנייה חדה עם הרכב.

אני יושבת קפואה כשאני מביטה בנשקים ״מאמי אין זמן״ הוא אומר.

אני נזכרת שלקחו לי את הילד.

״תביא לי ארבעה רובים״ הוא אומר, הוא נוסע בטיל.

״אולי פשוט נגיד למשטרה?״ אני מפחדת, הוא מביט בי בגיחוך דרך המראה, גורג׳ס.

״בייבי משטרה היא מחוץ לתחום״ הוא אומר בגיחוך.

אני יושבת שם בפחד ובסטרס, לקחו לי את הילד שלי.

פארקר התקשר להודיע לדרק על זה ודרק בדרך אלינו, גם הוא עם ירדן.

״אולי זה היה רעיון טוב להביא אותך, הם לא היו לוקחים לי גם אותך״ הוא אומר מביט בי דרך המראה.

בגב של המושב של פארקר יש מקרר קטן, אני לוקחת ממנו בקבוק מים כדי להקל על כאב הראש שנגרם לי מהדמעות שמתחדשות בכל רגע.

״מאמי קח״ אני אומרת. ״אני לא צמא״ הוא אומר, אני תוהה על מה הוא חושב כרגע כי המבט שלו קר.

״את מפריעה לי לחשוב על איך אני מפרק להם תצורה״ הוא אומר.

איךךך?
(אני במתח)