MY LORD

פרק 68-האמון שלך, האמון שלי♡

״מאמי תביא לי שמלה מלמעלה״ אני מבקשת.

הוא עולה לחדר ומביא לי שמלה.

״המראה הזה לא לבעלי לב חלש!״ אני אומרת מורידה את חולצתי, הגוף שלי נהיה מזעזע.

״המראה הזה לא לבעלי לב חלש, הוא לבעלי לב חזק שישרדו את מראה היופי הזה!״ הוא אומר מקרב אותי אליו ומנשק את שפתיי.

אני מחליפה את החולצה ואת המכנס בשמלמלה שביקשתי מפארקר להביא לי.

״אני הולך יפהייפיה״ הוא מנשק את שפתיי.

״לאן?״ אני שואלת מכווצת את גבותיי.

״יש לי איזה עניין לסגור״ אמר ״בעבודה״ הוא יצא לא לפני שהוא מביא לי חיבוק ועוד נשיקה.

עבודה?

אני יודעת שהוא הארוס שלי, האבא של הילד שלי ואהבת חיי אבל איזה עבודה הוא רואה בלהרוג אנשים?

אני מתיישבת על הספה וצופה בטלוויזיה, כשמגיע הזמן עולה למעלה ובוחרת לי עליונית שמתאימה לשמלמלה.

אני מקבלת שיחת טלפון ומנחשת שזה מירדן, אני עונה ״הלו?״.

״תרדי אני שעה צופרת!״ היא אומרת, היא כל כך אוהבת להגזים.

אני יורדת למטה לוקחת את הכרטיס אשראי של פארקר שהשאיר לי ויוצאת מהבית, בחודשיים האחרונים אני מתעצבנת על זה שאנחנו לא גרים בבית נורמלי!

ברצינות קצת נמאס לצאת מהבית ולפגוש בשומרים, שומרים ועוד הפעם שומרים.

יצאתי מהשער בליווי עיניהם של השומרים שהיו צריכים להתקשר לפארקר כדי לאפשר לי לצאת, זה לקח יותר מרבע שעה!

נכנסתי לרכבה של ירדן בעצבים. ״לא יהיה יום שאני לא אחכה לך יותר מעשר דקות?״ היא שאלה, מסכנה ייבשתי אותה.

טוב זה לא באשמתי.

התקשרתי לפארקר, כדאי שיהיה לו סיבה מספיק טובה.

״קי-״ קטעתי אותו ״מה נראה לך שאני צריכה לחכות פאקינג רבע שעה בשער בגלל השומרים המזדיינים שלך? ולמה אתה פאקינג לא ענית להם שלוש פעמים?!״ אני צועקת, פו אני לא עצבנית ביכלל!

אני הייתי בשוק, לא הוא לא עשה זאת הרגע!

הוא פשוט ניתק.

שלחתי לו בהודעה 'משאלת מוות או משהו?'

הוא ענה 'אני חושב שהתבלבלת נסיכה, אני חושב שלך יש משאלת מוות שאת צועקת ככה'

'הצחקת אותי פארקר' אני שולחת לו את זה בחיוך, זה כל כך עיצבן את הבייבי שלי.

'שואף גם לזיין' אני לא יכולה איתו.

'התבלבלת מאמי' שלחתי.

'צודקת, שואף לקרוע לך ת׳צורה' שלח.

לא עניתי לו כדי לעצבן אותו.

״חתיכת מטומטמת את שומעת?״ ירדן צועקת, אני מרימה את מבטי מהפלאפון ומבינה שהיא דיברה איתי כל הזמן הזה ובדיוק הגענו.

שלחו לי תמונות של שמלות כלה בפרטי דחוף!!