MY LORD

פרק 49- חזקה יותר ממך♡

סידרתי את עצמי והוצאתי את החזייה שלי לבחוץ קצת ונכנסתי לחדרו.

הוא שכב על המיטה צופה בכדורגל כשיד אחת מאחורי ראשו והשנייה מחזיקה את הקערת דגנים
שאני
הכנתי
לו.

״עוף״ אני מעיפה אותו קצת שיהיה לי מקום למרות שהמיטה גדולה.

״שנייה אני הולך להביא ת'כנפיים״ הוא אומר.

״בדרך גם את המוח שלך״ אני אומרת.

״וגם את המצחיק שלך?״ הוא אומר.

אני מחזיקה את עצמי מלנשק את השפתיים המושלמות שלו.

״אללה בוסלפוגר״ אני מתקשה להגות את שם הקבוצה היריבה שהוא אוהד.

הוא מסובב את מבטו אל כיווני, אליל שלי. ״רוצה מכות?״ הוא שואל.

״אתה לא מכיר אותי פארקר אני חזקה הרבה הרבה כפול שתיים הרבה יותר ממך״ אמרתי, טוב יצאתי טיפשה.

הוא עוצר את המשחק, נו כי למה שיפסיד ממנו?
הוא שוכב עליי עם כל המשקל שלו ותופס בידיי.

״פארקר די די די!״ אני צועקת בכאב, רואים שזה לא היה הכי חזק שלו אבל זה כואב רצח!

הוא מפסיק ומגחך. ״איפה החזקה יותר ממך כפול הרבה?״ הוא מתגרה בי.

״אני לא רוצה להפעיל את הכוחות שלי״ אני מתרצת.

״וואלה?״ הוא שואל.

אני קמה ועומדת על המיטה מראה לו את השרירים שאין לי.

״יואו כמה..״ הוא אומר ״שרירים״ אני רואה שהוא צוחק אבל אני מתעלמת מכך.

״נו בטח..אתה מכיר את ג׳ון סינה?״ אני שואלת עושה מתיחות בעמידה להראות שאני חזקה.

״נו?״ הוא משתף פעולה, נראה משועשע מכך.

״אני גידלתי אותו..הוא היה עושה לי בעיות פה ושם אבל אחרי מאמצים רבים החלטתי להשקיע בו וללמד אותו איגרוף ותראה איפה הוא עכשיו״ אמרתי.

״סיימת?״ שאל, היופי שלו...פשוט למות.

״כן״ עניתי בחיוך מאוזן לאוזן.

״טוב יאלה יאלה שבי״ הוא אומר.

״אה ולא ראית את הקוביות שלי״ אני אומרת כנזכרת.

הוא נאנח.

אני מורידה את חולצתי ״תראה״ אני אומרת.

״מה אני רואה ילדונת?״ הוא שואל בסקסיות.

״קוביות״ אני אומרת.

״כל מה שאני רואה זה בטן שטוחה וציצים״ הוא מחייך את החיוך הכי מוש בעולם, החיוך של פארקר.

״אתה לא רואה קוביות?״ אני שואלת מביטה בבטני.

״לא״ הוא עונה צוחק.

אני נאנחת ומתיישבת עליו.

״הנה תראה״ אני נצמדת אליו מביטה בבטני ומצביעה על קוביה שאין לי.

״אה אני רואה״ הוא אומר.

״מה מה אתה רואה?״ אני שואלת מתלהבת שאולי ראה באמת קוביה.

״איך אני מזיין אותך אם את לא יורדת לי ממנו״ הוא אומר, חיוכי ירד.

אז אני מבינה שאני יושבת על בליטה.

״אוף חשבתי שראית שיש לי קוביה״ אני באמת מתעצבנת.

הוא מנשק את בטני ואני נאלצת להישען לאחור כי זה מדגדג אותי.

״יפה שלי מה את צריכה קוביות״ הוא אומר בקול ערס.

״בא לי קוביות מר פארקר!״ אמרתי ״כמו שלך״.

אני מרימה את חולצתי עד חזהו, השלמות.

״באלי כאלה״ אני אומרת מחבקת ומנשקת את בטנו.

״איך עושים שיהיה לי כזה?״ אני שואלת.

״תגידי אברה קדברה פארקר דה לה פריקבה״ הוא אומר, גבריות נוטפת מהגבר שלי.

״אברה קדברה פארקר דה לה פריקבה״ אני חוזרת על דבריו.

״עכשיו את צריכה להבין שזה לא יקרה״ הוא אומר, אני מבינה את מה שעשה ומכה אותו.

״סתם סתם יתוקפת״ הוא צוחק.

״פארקר״ אני אומרת לאחר כמה דקות שראשי מונח על הבטן החשופה שלו והוא צופה במשחק שלו.

״מה יפה?״ שאל כשליטף את שיערי אך לא הזיז את עיניו מהטלוויזיה.

״אני כבדה לך?״ אני שואלת בעיניים עצומות.

הוא מצחקק ״לא למה?״.

״כי אתה מתנשם כזה מהר״ אני אומרת.

״כי הציצים שלך על הזין שלי זה למה״ הוא אומר.

״הו וזה מפריע לך?״ אני שואלת.

״לא״ עונה.

אני יורדת ממנו ושוכבת עם הגב אליו.

הוא עוצר את המשחק, אני יודעת לפי הקול מתקרב אליי ומניח את ידו על גבי.

הוא מתקדם איתה אל עבר ידי השנייה ומכניס את ידו אל תוך תחתוניי.

״פארקר״ אני אומרת.

״בחייאת קים את הולכת לי פה כל הבוקר עם חוטיני תני לגעת בך״ הוא אומר ומנשק את לחיי.

״הדלקתי אותך הא?״ שאלתי בשעשוע.

״הדלקת זאת אפילו לא מילה״ הוא לוחש בקול הגברי שלו.

״מה קים שלי? מה עשיתי שאת כל כך רטובה?״ הוא שואל.

אני מסמיקה, הוא כנראה הבין ופשוט נישק את לחיי.

״תאמיני לי את..״ הוא אומר.