פרק 42-מה?♡

Start from the beginning
                                    

אני קמה ועוברת לידו ״מרוצה?״ אני שואלת, הוא מושך אותי אליו מהמותן ומדביק לי נשיקה.

״עוד לא״ הוא עונה, מה עכשיו?

הוא זורק לזבל את הפיג׳מה שלבשתי מקודם.

״הוא קנה לך עוד בגדים?״ שאל. ״לא״ עניתי וירדתי למטה, הוא עדיין נשאר בחדרי.

נקודת מבט פארקר

לאחר שהיא הלכה פתחתי שוב את הארון שלה, הוא דל במלוא המובן.

רציתי להרוג את ירדן, אמרתי לה שאני רוצה שלא יחסר לה דבר!

פתחתי את המגירות האחרות ובחנתי אותן, אפילו הלבשה תחתונה בקושי יש לה.

יצאתי מהחדר ונעצרתי, אולי תעביר אותה אליך?

זה הבית שלה, הבית האמיתי שלה.

ירדתי למטה והתיישבתי מולה. ״נו מאמי די״ היא אומרת כשאני מסתיר לה את הטלויזיה.

״תסתכלי עליי שנייה״ אני מבקש מהאישה הכי יפה בעולם.

היא מסתכלת עליי. ״מה?״ היא שואלת.

״אולי תעברי לגור אצלי?״ אני שואל, היא מעיפה אותי וחוזרת לצפות בטלוייזיה.

״אה מה את אומרת ג׳יזל שלי?״ אני מנסה להגניב אותה במילים ״תעברי לגור אצלי ואני אדאג שכל פיסת עור בגוף שלך תהיה מוגנת?״ שאלתי מלטף את לחייה.

היא בולעת רוק. ״ל-לא לא פארקר״ היא עונה.

״תודה, מחר אני בא לאסוף אותך טוב?״ שאלתי מנשק את שפתייה באגרסיביות ויוצא מהבית שלה.

נכנסתי לרכב בדיוק כשצילצול טלפון בקע בחלל הרכב.

״שירה״ עניתי. ״פארקר״ היא אמרה מנסה להישמע מגרה.

״מה את צריכה?״ אני שואל

״אותך״ היא אומרת, אני מגלגל את עיניי.

״חזרתי אליה שירה, חזרתי לג׳יזל״ אמרתי, היא שתקה ולאחר מכן צעקה ״לזונה הזאת חזרת? מה אתה דפוק?״.

״תנמיכי את הפאקינג קול שלך אל תשגעי אותי שירה״ צעקתי, היא שתקה.

״סליחה פארקר לא התכוונתי״ אמרה ״אולי תבוא אליי? תזיין אותי כמה שבא לך ולא את ה....זאתי״ היא אומרת בגועל.

״אני אומרת לך שחזרתי אלייה, את יודעת שאני אוהב אותה״ אמרתי וניתקתי, היא התקשרה עוד חמש פעמים אבל סיננתי.

התחלתי לנסוע וחשבתי....

רק ג׳יזל בראש שלך.

קיבלתי עוד שיחת טלפון עניתי מבלי לראות מי זה על הצג והתעצבנתי ״ההורים שלך אחים? אל תקשרי אליי כוסאמאשלך״ צעקתי וניתקתי.

הגעתי לבניין המשרדים שלי ונכנסתי אל המשרד שלי כשכל המזכירות מתחילות להתגנדר ולאחל לי בוקר טוב.

התיישבתי על הכסא שלי וחשבתי על ג׳יזל.

התקשרתי אלייה, היא לא ענתה.

התקשרתי שוב, היא לא ענתה.

התקשרתי שוב, היא לא ענתה.

חשבתי שהיא ישנה אילמלא שלחה לי את ההודעה
'אל תדבר אליי חתיכת בן זונה, מגעיל ודוחה אני שונאת אותך! תשכח ממני, והפעם באמת לתמיד'.

נעמדתי בעצבים, מה זה היה אמור להביע?

התקשרתי אליה שוב היא ענתה ״תקשיב לי טוב טוב חתיכת חוצפן אל תתקשר אליי יותר בחיים, אני עכשיו חוסמת אותך אני שונאת אותך כמו שלא שנאתי אדם בחיים! בן של זונה!״ היא צעקה, שמעתי את הבכי שלה, היא ניתקה.

התעצבנתי מכל הסיטואציה, מזה שהיא חושבת שהיא יכולה לקלל אותי כאלו אני אחד החברים שלה ומזה שאני פאקינג לא יודע על מה לעזאזל קורה כאן.

איךךךךךך?

MY LORDWhere stories live. Discover now