The Pack | TAEKOOK

ᵗ ʰ ⁱ ʳ ᵗ ʸ ᶠ ᵒ ᵘ ʳ

צעקות נשמעו בכל מקום, הוא השתגע. הוא הרגיש כאילו הוא בהתקף פאניקה ולא ידע מה לעשות. ראשו הסתובב לכל עבר, רואה רק אימה ודם בכל מקום. הוא ניסה לצעוק, הוא ניסה לדבר, אך כשפתח את פיו שום דבר חוץ מדממה לא יצא. עיניו רצו והביטו לכל כיוון בניסיון לחפש את הנער שרק לפני כמה רגעים צחק איתו על בדיחה ששמע.

המכונית המרוסקת, ניידות המשטרה הרבות, כמות הדם שהייתה בכל כיוון שהביט לעברו, כל הסיטואציה גרמה לו לאבד את עשתונותיו. במיוחד העובדה שהנער פשוט נעלם ולא נמצא בשום מקום. הרי לפני רגע הוא עמד לידו! לאן כבר יכל להיעלם? של מי כל הדם הזה שהוא ראה?

הוא בסך הכל עצם את עיניו ותפס בשיערותיו כדי להקל על התחושה המטרידה שמילאה את חלל ליבו, כשלפתע שמע בום בעוצמה נוראית שכמעט גרמה לו להיות בטוח שאיבד את שמיעתו לכמה רגעים. עיניו נפתחו באימה ובהלה וידיו שחררו את שיערו וחזרו לאט לצידי גופו, תוך כדי שהסתובב לכיוון הרעש.

הוא היה מזועזע - לא, הוא היה מבועת לחלוטין. הוא הרגיש פחד, הוא הרגיש איבה, צער שאין כמוהו, ליבו נשבר כמו כד חרסינה בסופת הוריקן. הוא הרגיש כל כך חסר תקווה, כל כך מריר, כל כך פגוע. הוא היה נסער כמו שלא היה מימי חייו. הוא הרגיש חנוק מכל התחושות שהרגיש. חלחלה עברה בגופו מהכל. הוא הרגיש מקולל. הוא כעס, הוא זעם.

גופו חסר החיים של הנער שחיפש בדקות האחרונות שכב ממש לצידי רגליו. בקושי ראו את פניו מכל הדם והפצעים, זה היה כמעט בלתי אפשרי לזהות אותו בכלל. גופו היה פגוע ופצוע מכל כיוון. לא הייתה שום תקווה, זה היה ברור שלא נשארה בו רוח חיים, ושלא היה אפילו הסיכוי הכי קטן להחזיר אותה לגופו האומלל. הנער נפל לברכיו כשדמעות כבדות וגדולות זולגות מעיניו כאין מחר. הוא נגעל מהמראה המכוער, אך לא יכל שלא לחוש צער כל כך גדול מהמחשבה שהנער מחוסר ההכרה לצדו היה בחיר ליבו, אהובו, האחד שהיה חשוב לו יותר מכל, זה שנשבע לו עם ידו על החזה שישמור עליו ויגן עליו לא משנה מה יצטרך להקריב, כולל את עצמו.

מה עשיתי.. מה קרה פה... למה אתה ככה? מה קורה פה? הרי הרגע צחקנו, איך אתה ככה שוכב פה כולך שבור ומדמם?? - הנער שאל בעודו מתייפח מעל הגופה. כל האירועים והרגעים שלהם ביחד עד אותו רגע חלפו מול עיניו והוא התרומם מהגופה, תופס בשיערותיו, מסרב להאמין ולקבל את מה שקורה. הוא תפס בידו החלקלקה מדם של אהובו ואחז בה בחוזקה כשראשו על חזהו. הוא צעק וצרח, זעקות כאב וצער עמוקות לא הפסיקו להרעיד את רחבי האיזור. זעקה גדולה ומרה נשמעה בכל המקום עד החצי השני של העיר.

•~•

טאהיונג התעורר בצעקה מחרישת אוזניים, הוא רעד, בכה והזיע כמו משוגע. זאב הבלהות קם בבהלה והושיט את ידו למנורת הלילה, הוא הביט בבלגן שהיה קים טאהיונג. כמעט כמו רפלקס, הוא ישר חיבק אותו וליטף את ראשו. "ששש הכל בסדר בייבי, זה רק חלום רע." הוא לחש באוזנו בקולו הישנוני והרך. עיניו של טאהיונג רעדו לכל כיוון והוא בלע את רוקו פעם אחר פעם בכדי להתגבר על כל מה שראה. האימה שראה. הוא התרחק מהחיבוק לרגע כדי להסדיר את נשימתו וברגע שמעט חזר לעצמו והביט בג'ונגקוק, הבכי פרץ ממנו שוב, והוא התנפל עליו בחיבוק חזק, כאילו חיי שניהם היו תלויים בכך. לראות את ג'ונגקוק חי, בריא ושלם, לאחר האימה והתועבה שראה לפני רגעים ספורים, היה כמו לראות את הזמר האהוב עליו בביתו, ואפילו יותר. הרבה יותר. ג'ונגקוק היה מעל מכולם.