The Pack | TAEKOOK

ᵗ ʰ ⁱ ʳ ᵗ ʸ ᵗ ʷ ᵒ

"בכלל חשבת איך להתחיל לחקור את זה?" יונגי הביט בבחור מולו בייאוש קל. החמישה יצאו לטיול קצר בחיק הטבע, בזמן שיונגי ונאמג'ון בחרו להישאר לבדם בבית הגדול. "כעיקרון אני יודע בדיוק איך הבן שרמוטה הזה הצליח לעשות את זה כל כך טוב, וזאת הבעיה, הוא הפליל אותי כל כך טוב שאני אפילו לא יודע איפה להתחיל לחפש הוכחות." נאמג'ון קבר את ראשו בידיו, ונאנח. "אני נטרף כל פעם שאני חושב על זה, הבנאדם פשוט גאון קרימינלי. קודם הוא עמד בנקודה שהוא ידע טוב מאוד שהייתה מחוץ לטווח של המצלמה, הוא ווידא שרואים אותי נותן לבוס את השתייה עם הרעל, ואחרי זה המניוק איכשהו שם את הבקבוקון של הרעל בכיס שלי." הוא הסביר בתסכול, ההבעה על פניו הייתה מיואשת וכנועה לגמרי. "כמה אופל צריך להיות בתוך בנאדם בשביל לעבור כזאת טרחה רק בגלל קידום שבכל מקרה לא הגיע לו?" נאמג'ון נאנח פעם נוספת. "אני לא יודע מה לעשות. שלוש שנים הייתי בכלא, כל בוקר וכל לילה חשבתי על זה, על הכל, ועדיין כלום. לא יודע מה לעשות."

"מה עם ההוא?" יונגי שאל, מקבל מבט מבולבל מנאמג'ון. "מי?" הוא צחקק, תוך כדי מנסה להבין למי יונגי יכל להתכוון. "יון קיונג הון." הוא השיב בקצרה, אך רק אמירת השם הנשכח, פתאום נתנה פלאשבקים לאיש הזאב שכעת עיניו הזהובות זהרו. "אתה חושב שזה יעבוד?" נאמג'ון היסס, תוך כדי מנסה לחשוב כיצד זה בכלל יעבוד. "אני די בטוח שהוא כועס עליי, בפעם האחרונה שהוא ביקר אותי בכלא הוא היה ממש מאוכזב." הוא הוסיף, יונגי הניד את ראשו כשצחקוק קטן ברח מפיו. "תפסיק לחפש תירוצים לא לדבר איתו, מה יש לך להפסיד? מקסימום תצליח." הוא טפח על כתפו וקרץ.

נאמג'ון אמנם היה סקפטי, אך גם היה נואש, כל דבר שיכלו לחשוב עליו היה כמו פיסת יהלום בשבילו, כל רעיון יכל לעזור. הוא שלף את הטלפון החד פעמי שהוסוק הגניב להם עוד בבית הסוהר, וחייג את המספר שלמרבה הפתעתו זכר כאילו היה תאריך הלידה שלו. בזמן שהקו צלצל, הוא הביט ביונגי דרך עיניים מעט מודאגות, אשר הכפילו את גודלן ברגע שהקו השני ענה.

"הלו? עם מי אני מדבר?" בהלה קלה יכלה להישמע בקולו של קיונג הון.

"הון-אה, זה נאמג'ון. תקשיב, אין לי הרבה זמן עד שהמשטרה תוכל לאתר את השיחה אז תקשיב לי טוב-"

"נאמג'ון? קים נאמג'ון?? אתה לא בכלא? מה קרה?"

"אני ברחתי. תקשיב לי רגע, אני חייב שתעשה לי טובה. כמו שאמרתי אין לי הרבה זמן להסביר אבל אני מבטיח שאם תעשה מה שאני מבקש אתה תבין הכל. אתה מכיר אותי טוב, אתה הרי היית בין הבודדים שלא האמינו שעשיתי את זה, נכון? אני צריך שתסמוך עליי ותגיע היום בערב לאזור שקרוב ליער ליד כפר לואי." יונגי, שהסתכל בשעון מתחילת השיחה, כבר החל לסמן לנאמג'ון לנתק את השיחה. "חמש שניות." הוא לחש במעט לחץ.

"אני חייב לנתק, בבקשה תגיע, אני מבטיח שאסביר לך הכל, בינתיים אני מבקש שתסמוך עליי." נאמג'ון סיכם בזריזות וניתק. אנחת הקלה ברחה מפיו של יונגי. "על השנייה האחרונה." הוא חייך. "אני ממש מקווה שהוא יגיע, אחרת אני באמת כבר אישאר בלי כלום."