ᵉ ⁱ ᵍ ʰ ᵗ ᵉ ᵉ ⁿ

94 14 0
                                    

פילר לפרק הבא :)

-

כל חייו, ג'ונגקוק גדל ביער. מעצם היותו זאב, הוא אהב את החופש שלו יותר מכל דבר אחר, הוא היה רגיל אליו, למרחב הפתוח. רק בגיל 16 הוריו לימדו אותו כיצד להחליף בין שלושת צורותיו. הוא גדל על צדו הפראי, החופשי. דרך החיים של הזאבים הייתה הדרך היחידה שהכיר כל חייו עד שנכנס לכפר, וגם לאחר מכן, עדיין העדיף את דרך החיים הפראית על האנושית.

הוא כבר היה כלוא בעבר, לאחר שאין הא גרמה לכך, אך הפעם ההיא הייתה שונה לגמרי בשבילו מעכשיו. בכפר הוא ידע שטאהיונג נמצא עם משפחתו, הוא תמיד ראה אותו, עדיין הייתה לו היכולת לשמור עליו, הוא אפילו לא חשב על צרכיו הפראיים, הדבר האחרון שעניין אותו היה כמה הוא התקשה, וכמה רע הרגיש בחדר הקטן ההוא.

עכשיו, כשהוא בכלא, בין ארבע קירות החוק, הוא מוקף בכל כך הרבה אנשים רעים, פסיכופתים, סוציופתים, אנשים כל כך אכזריים וחסרי רחמים, שגורמים להטיל ספק בטוב האנושות. עכשיו הוא מוקף בבני אנוש שאסור בתכלית האיסור שיגלו על כוחותיו, דבר אשר היה כל כך קשה בשבילו. הוא מצא את זה כמעט בלתי אפשרי להישאר רגוע כאשר הרגיש כל כך חנוק, כל כך קלאוסטרופובי, ואי היכולת שלו לשנות לצורתו הטבעית בהחלט לא סייעה לכך. הוא לא הצליח להישאר רגוע כאשר לכל כיוון שהלך הקניטו אותו, התגרו בו, קיללו אותו ואת הוריו, ואפילו הטרידו אותו לא מעט. הוא חמום מוח מטבעו, הוא הרי גדל בין זאבים, כאשר מפקפקים בו, מתנהגים בחוסר כבוד כלפיו, או נוהגים בו כאילו אינו יכול לשמור על עצמו, הוא באופן מיידי מגיב, ולא בצורה טובה כפי שניתן לנחש.

ג'ונגקוק היה רב, והרבה. כל אחד שזרק לעברו הערה מינית, חיוך שובב, קללה או אמירה שזלזלה בו אך ורק כי היה נער ונתפס כחלש בעיני כל האסירים- כל אחד שנהג כלפיו כך, סיכן את עצמו בנשיכה על פרצופו הנרקב. הוא זרק את ידיו ורגליו לכל עבר בחוסר שליטה על כעסיו, והתסכול שחווה מכל הסיטואציה ומכך שדאג נואשות לטאהיונג כשלא היו ביחד, אכן היה דלק מצוין.

"היי, חייל," ניק, שותפו של ג'ונגקוק לתא, אותו אחד שהתנפל עליו ביומו הראשון והושפל קשות על ידי הנער, קרא לו פתאום בליווי צחוק. ג'ונגקוק בהחלט לא חיבב את הבחור, הוא המשיך לנסות את מזלו איתו שוב ושוב, למרות שתמיד הושפל מחדש. למידה מטעויות לא הייתה צדו החזק כנראה. "מה." ג'ונגקוק השיב בטון קר ויבש, כבר נמאס לו לריב איתו בכל פעם מחדש, אך ניק המשיך לחפש אותו ולבחון את גבולותיו. "שמעתי שהמתוקה שלך כוסית אש. ציפור לחשה לי שיש לה תחת וואחד תחת. דגת לעצמך דוגמנית אה?" קולו היה כל כך מלוכלך, כל כך רומז ודוחה, עם כל מילה שאמר דמו של ג'ונגקוק בעבע יותר. הוא עוד יכל להתמודד עם כל ההערות שזרקו לו על עצמו, אבל כל האסירים ששמעו את שמו כבר ידעו שמילה אחת על טאהיונג יכולה לגרום למותם, אסור היה להתעסק עם שמו, בטח שלא כך.

הוא ניסה לקחת נשימה עמוקה, הוא באמת כל כך השתדל לחשוב על טאהיונג באותו רגע ולהיזכר בנשיקתו וחיבוקו החזק כדי להירגע, אך ניק לא הפסיק שם. "שמעתי שבאחד הימים במקלחת הוא הרים סבון, אומרים שהחור שלו כל כך הדוק שאפשר לגמור באותה שנייה." הוא צחק והביט בשני האסירים האחרים, אך אפילו הם הנידו את ראשם מצד לצד, הם למדו מהיום הראשון שג'ונגקוק הוא לא אחד להתעסק איתו, במיוחד אחרי שהחלים, הם בעצמם כבר בחרו בצדו של נער הזאב והביטו בניק באכזבה, לא מאמינים שהוא עשה זאת שוב. הוא ניסה להשיב את כבודו עוד מהיום הראשון, אך מצא את עצמו מאבד אותו יותר ויותר עם כל השפלה שספג מהנער.

ג'ונגקוק כבר לא יכל להחזיק את עצמו, ניק בהחלט מתח את גבולותיו פעם אחר פעם בלי רחמים. הוא ניסה לשלוט בשאגתו על מנת לא לעורר חשד לא נחוץ, אז במקום זאת, צרח. הוא צרח כך שיכול להיות שבכל האגפים שמעו את קולו. הוא יכל לשמוע את ג'ין אומר, "לא שוב, ג'ונגקוק לא שוב," מהתא שלו ושל נאמג'ון שהיה ממש בהמשך האגף, אך מה יכל לעשות? ניק חצה אצלו את הקו האדום, הוא המשיך לעשות זאת מיומו הראשון בכלא, ליתר דיוק. הוא התקדם לעברו בכזו מהירות, שהיה אפשר רק למצמץ וידו של ג'ונגקוק כבר מחצה את גרונו של האסיר המגודל. "תפסיק להתגרות במזל שלך. ושלא תעז אפילו לחשוב יותר על טאהיונג." הוא הזהיר דרך עיניים זועמות. אחד הסוהרים הצליח להפריד בין השניים לפני שהיה מאוחר מדי, ויצא לאחר שנתן לג׳ונגקוק את האזהרה החמישית שלו באותו היום. אם ימשיך כך הוא יועבר לצינוק.

The Pack | TAEKOOKWhere stories live. Discover now