ᶠ ⁱ ᶠ ᵗ ᵉ ᵉ ⁿ

119 15 4
                                    

מילים לא יכלו לתאר את רגשותיו של טאהיונג שהתהלך ברחבי הכלא, כשלצידו נמצאת הכנופייה המאיימת ביותר בכל המקום. הם הלכו לעבר מתקני הכושר, ובבת אחת כולם נעצרו במקומם כדי להביט בהם. נאמג'ון נעמד ליד אסיר שהרים משקולות, ושילב את ידיו בהבעה חסרת כל רגש, אך כזו ששתיקתה רועמת. האסיר, שנראה פי שניים מגודלו של איש הזאב, כמעט צווח כשזרק את המשקולת לרצפה וקם מהמתקן, מה שאיפשר לנאמג'ון לשבת על המתקן עם כשחיוך מנצח פרוש על פניו הנאות. אסירים נוספים עצרו את מה שעשו והניחו את המכשירים בידיעה מוחלטת שתם זמנם. טאהיונג הביט בחבריו החדשים בזמן שהתאמנו וחיוך בלתי נשלט מצא את מקומו על פניו, בזמן שההבנה הכתה בו ככדור הרס.

הם היו בלתי מנוצחים.

הכלא אמנם מכיל את הגדולים מחלאות האדם שהאנושות הצליחה להכיל, אך כולם ידעו על ההיררכיה הברורה ששררה ביניהם. החזק תמיד גובר על החלש, כל המלשין דקור יודקר, ובמיוחד כשסובבים אותך שישה אנשים לא רגילים במיוחד.

אותו חיוך נשאר על פניו גם בזמן ארוחת הצהריים, דבר אשר העלה את חשדם וסקרנותם של שאר החברים. ג'ונגקוק, שעיניו היו מונחות על טאהיונג בכל רגע נתון בגוננות ואהבה, היה הראשון להגיב על כך. "טאה, מאמי, אתה בסדר?" מעט בילבול נשמע בקולו, אך אם ישאלו אותו הוא יודה בכך שנהנה מכל רגע שיכל להביט בחיוך האהוב עליו. "כן, אתה בטוח שלא הסנפת איזשהו סוג של אבקה לבנה לאחרונה?" ג'ימין שאל כשחיוך ממזרי על פניו וגבותיו עולות ויורדות מספר פעמים. הוסוק המסכן כמעט ונחנק מהביס שלקח, כאילו האוכל לא היה מזוויע מספיק גם ללא ההערות המטופשות של נמוך הקומה. כתגובה, ציחקוק נשמע מטאהיונג, מיד לפני ששחרר אנחה מפיו. "כלום, סתם אני פשוט... שמח."

"שמח? אתה? כאן? אתה בכלא. שמח? חה." קולו האדיש והמלגלג של יונגי נשמע, הציניות הייתה ברורה כמים באגם צלול. החיוך היפה של טאהיונג דעך בהדרגתיות בזמן שמבטו נפל למגשית האוכל שבה בכל מקרה בקושי נגע. ברגע אחד, ג'ונגקוק ירה מבט זועף לעבר הבחור שמיד הוריד את ראשו בכניעה. האנרגיה של ג'ונגקוק לבדה, הייתה כה עוצמתית שגרמה לאסיר המרדן והממורמר להשפיל את מבטו באופן מיידי.

לעומת חבורת המבולבלים, נאמג'ון יכל לנחש את הסיבה שבגללה טאהיונג לא יכל להפסיק לחייך והיה כל כך מרוצה, ולכן מיהר לדבר. "לא כדאי לך להיות כל כך ברור לגבי השמחה שלך, כאן אנשים רואים את זה כסימן של תמימות. התמימים תמיד נופלים ראשונים." הוא הציע, בליווי של ההנהונים של שאר חברי הקבוצה, כאילו חוו את ההשלכות לכך על בשרם. "אל תדאגו, אתם תקלטו את הקטע של הכלא בכלום זמן כל עוד אתם איתנו." דבריו של ג'ין נראו כנחמה היחידה שהייתה לשני הנערים, בין המילים הקשות של השאר. הוא התחבב עליהם במהירות. "נשמח לקורס מזורז." ג'ונגקוק אמר דרך גיחוך מעט מתוח ולחוץ, וגרם לשאר החברים מסביב לשולחן, חוץ מיונגי כמובן, לפרוץ בצחוק.

The Pack | TAEKOOKWhere stories live. Discover now