ᵗ ʰ ⁱ ʳ ᵗ ʸ

72 8 1
                                    

בזמן האחרון לשישה בקושי היה זמן להתכנס בחדרם הקטן. בין קורס הגינון החדש של בית הסוהר, ה'מועדון' שבו היו לומדים ומעשירים את השכלתם, והתורנויות השונות- ששת האסירים באמת התקשו למצוא אפילו עשר דקות פנויות בזמנם. לטאהיונג, ג'ימין ויונגי, הייתה הפריבילגיה של להיות באותו התא ביחד, כך שבכל מקרה בילו חצי מזמנם ביחד, ומדי פעם הצליחו להתראות גם עם הוסוק אשר היה איתם באותו האגף. אך ג'ין וג'ונגקוק היו באגף יותר מרוחק, ותאו של ג'ונגקוק היה בראש המסדרון, בזמן שג'ין היה כמעט בסופו. בית הסוהר באמת יצא מגדרו כדי לוודא שהשישה לא יצליחו אפילו לתכנן תכנית בריחה שלישית.

על אף הניסיונות הרבים של השומרים להפריד את הכנופייה ככל יכולתם, השישה הצליחו למצוא פירצה בלוח הזמנים שלהם. "מה זאת אומרת נאמג'ון דיבר איתך??" הוסוק התרומם מכיסאו והביט בג'ין דרך עיניים גדולות. "כפי שאמרתי," ג'ין הורה להוסוק להתיישב ולהירגע דרך מבטו, והמשיך. "נאמג'ון לא בדיוק דיבר איתי, הוא שלח את אחד החברים שלי מבית היתומים לדבר איתי." ג'ין חייך מתגובותיהם השונות של החמישה, סוף כל סוף חזרה תקוותם לעיניהם, לפחות עכשיו הם ידעו שנאמג'ון בסדר.

"הוא העביר לי מסרים נסתרים כמובן, אבל בגדול הוא אומר שכרגע הוא נמצא בבית שלכם," חיוכו גדל אפילו יותר כשהביט בטאהיונג וג'ונגקוק, תגובתם הייתה זהה לתגובתו, והם החלו לצחוק בפליאה. ג'ין שם לב לדמעות בעיניו של ג'ונגקוק, הנער כנראה כל כך התגעגע לביתו, אבל זו הייתה הקלה שלפחות מצא את הבית ביער להישאר בו בינתיים. "אני לא מאמין." טאהיונג צחקק כשעל פניו הבעה המומה, לקחו לו כמה רגעים לעכל את החדשות מג'ין. הרי מה היו הסיכויים שמבין כל המקומות שיכל למצוא, נאמג'ון הגיע בדיוק לביתם ביער? "הוא לא אמר בדיוק מה זה אומר, אבל הוא הבטיח שניפגש בקרוב, והדבר האחרון והכי חשוב- הוא ביקש שנעשה שטויות." חיוך גדול ושובב הראה את עצמו על פניו, מאחר שהבין בדיוק למה נאמג'ון התכוון כשביקש זאת. הוא הכיר את עברו של ג'ין יותר טוב ממה שחשב, הוא באמת הקשיב לאותם סיפורים שהיה מספר עוד בשנה הראשונה שהכירו, והערכתו לנאמג'ון גברה אף יותר מהידיעה.

"מה זה אומר בדיוק 'לעשות שטויות'? אנחנו כבר עושים שטויות." ג'ימין שילב את זרועותיו, נראה שגם השאר לא כל כך הבינו את כוונתו. "אלה סיפורים שסיפרתי לנאמג'ון לפני כל כך הרבה זמן שאני לא מאמין שהוא זכר הכל כל כך טוב, אבל בבית היתומים בכל פעם שהרגשנו צורך למרוד, היינו עושים שטויות."

"בקיצור, יאללה בלגן." ג'ונגקוק חייך, הוא אהב את משמעות הדבר, הגיע הזמן לשחרר מעט קיטור. "בדיוק." ג'ין קרץ. "בזמן הקרוב תרגישו חופשיים לריב, לשבור, להרוס, להקניט, ולעשות כל מה שעולה על דעתכם." הוא המשיך, וכל העיניים בחדר הופנו לג'ונגקוק. "תראה איך העיניים שלך נוצצות." טאהיונג צחק, עיניו של נער הזאב היו בהירות כשמש, ושעשע את טאהיונג לחשוב שכל הדרוש בכדי לשמח את הנער כך, הייתה מעט אלימות. זה היה הצד החייתי שבו, אחרי הכל, ג'ונגקוק גדל ביער, פראיות הייתה כל שהוא הכיר. "הכל טוב ויפה שהעיניים שלו נוצצות, אבל לעשות כזה בלגן מסכן אותנו בצינוק ואלוהים יודע מה עוד." ג'ימין העלה נקודה, שישקר אם יאמר שלא הדאיגה אותו כלל. "זאת אומרת, מה הסיבה שנאמג'ון רוצה שנעשה כזה בלגן? אם בסופו של דבר יפצלו את כולנו לבתי סוהר שונים זה רק יחמיר את המצב." הוא המשיך, שלוותו של ג'ין מעט הציקה לו. הרי לא יכול להיות שהוא בעצמו לא חשב על כך.

The Pack | TAEKOOKWhere stories live. Discover now