The Pack | TAEKOOK

ˢ ᵉ ᵛ ᵉ ⁿ ᵗ ᵉ ᵉ ⁿ

"כמה זמן אתם ביחד?" ג'ימין פתאום שאל והביט למטה אל טאהיונג, כבר התחיל להימאס לו משגרת השקט ששררה בתא שלהם. יונגי אף פעם לא היה במצב רוח לדבר, טאהיונג עדיין התקשה להתחבר אליהם, וג'ימין מצא את עצמו משתעמם מאוד בקלות. "אני וג'ונגקוקי?" הוא שאל, בתגובה מקבל פרצוף מופתע ממנו. "לא, אתה ויונגי." הבחור המוזכר נהם בעצבים, הוא לא מצא את האמירה הזאת מצחיקה בשום צורה, אך לעומתו טאהיונג צחקק מהטון הסרקסטי.

"אין לנו באמת יום או תאריך רשמי, עכשיו שאני חושב על זה לא באמת אמרנו שאנחנו רשמיים, זה פשוט קרה." הוא משך בכתפיו, כשפתאום נזכר במשהו. "יודע מה, יש איזה משהו. יש תאריך אחד, השביעי בינואר," הוא נעצר כשנזכר בחודש הקודם, מה שג'ונגקוק אמר לו על הפעם הראשונה שהראה לו את עיניו התכולות. "אני מניח שזה התאריך שלנו. אז השבוע אנחנו נהיה ביחד שלושה חודשים." לפתע האסימון נפל לו, ואיתו גם חיוכו, וג'ימין בעצמו הבין מהר מאוד מדוע. "ובמקום שתחגגו ביחד, אתם בכלא," הוא צקצק בלשונו. "כמה שהחיים יכולים להפתיע." הוא נאנח. "אם כבר מדברים על הפתעות, בתור אחד שנמצא פה כבר שלוש שנים, אתה אופטימי ובהיר באופן מפתיע."

"מה אתה מעדיף, שאני אהיה כמו המרור שלנו כאן?" הוא הצביע ביד אחת על יונגי, שהראה לו את אצבעו השלישית ללא לומר דבר, והתמקד בספר שהחזיק בחצי השעה האחרונה. "זה בגלל שלא כל מי שנמצא בכלא הוא בהכרח בן אדם רע." ג'ימין נאנח. "אתה רואה, זה לא עוזר לי, כי זה סותר את התכלית של הכלא." טאהיונג צחקק מהמשפט חסר ההיגיון. "אז אתה רוצה להגיד לי שאתה בן אדם רע? וג'ונגקוק? והלהקה שלנו?" נמוך הקומה הרים גבה והתיישב על מיטתו. "לא בהכרח-" אלה היו המילים היחידות שג'ימין היה צריך כדי להוכיח את טענתו. "רואה? אתה מסכים איתי." הוא צחק בניצחון. "חתיכת נחש חלקלק שכמותך." טאהיונג השיב בתבוסה. "למרות שהוא לא נותן רושם טוב במיוחד." הוא לחש וכיוון עם ראשו ליונגי, שסגר את ספרו בבום אחד וקפץ ממיטתו למטה. ביחד איתו קפץ גם ג'ימין, עוצר אותו לפני שחמום המוח יעשה משהו שיתחרט עליו.

"תגיד לי נקבה שכמותך, אתה בכוח רוצה למות? רק תגיד. ביס אחד ממני והנשמה שלך תצא מהגוף שלך, תגיד עוד מילה אחת." עיניו הזהובות של יונגי זהרו, והוא חשף את ניביו החדים. למזלו עמד עם גבו לסורגים, כך שאף אחד לא יכל לראות את פניו גם אם רצה, ולמזלו של טאהיונג, הוא כבר ראה את ג'ונגקוק, זאב הבלהות המרתיע שהוא, בכל צורה אפשרית שיכלה להיות לו, כך שניסיונו של יונגי להפחיד אותו היה מגוחך בעיניו.

ג'ימין הניח את ידו על חזהו של יונגי ודחף אותו מעט אחורנית, שלא יתקרב עוד צעד אל טאהיונג, ושוב סימן לו עם עיניו שיחזור למעלה למיטתו. "תפסיק להגן על בן האנוש הזה כל הזמן." הוא נהם מתחת לנשימתו, על מנת לא לעורר חשד בקרב האסירים האחרים שהחלו להביע עניין בסצנה הקטנה שלהם, והפעם עלה על הסולם במקום הקפיצה הרגילה שלו. "גם אתה בן אנוש, אל תשכח." ג'ימין לחש בטון שרק יונגי יכל לשמוע, והסתובב עם פניו לטאהיונג. "יונגי לא רע, טאהיונג. החיים לא טובים ונדיבים לכולם. אתה צריך להכיר את הסיפור שלו קודם." ג'ימין העיף מבט בבחור הזעוף למעלה, המסתורין של כל הזאבים ברצינות יהרוג את טאהיונג יום אחד, הוא היה משוכנע בכך, היו כל כך הרבה סודות, מבטים מסקרנים, משפטים רומזים... זה שיגע אותו. "אז שהוד מלכותו יספ-"