The Pack | TAEKOOK

ᵗ ʷ ᵉ ⁿ ᵗ ʸ ⁿ ⁱ ⁿ ᵉ

כאשר אחד השומרים ניגש לתאו של ג'ין והודיע לו שקיבל מבקר, לומר שהוא היה בהלם טוטאלי תהיה אי הבנה. כל כך הרבה זמן שאף נפש חיה לא ביקרה אותו, לא היו לו אנשים בחייו שיבקרו אותו. הוא היה כה מסוקרן, כל הדרך לחדר הביקורים הוא רק חשב מי כבר יכל להיות האדם המסתורי שהגיע לראותו, אך כשהרים את עיניו והביט באדם שישב בצדו השני של התא הקטן, הוא הרגיש שעמד לבכות. ג'ין הרים את שפופרת הטלפון כשדמעות בעיניו ואין מילים בפיו. "סונג-אה." הוא לחש לתוך המכשיר. "מה אתה עושה כאן?" רגש מעורב נשמע בבירור בקולו. קולו רעד ובקושי הצליח לדבר, אך גם חייך וצחק מהתרגשות.

"היונג." וו סונג בעצמו התרגש, הוא עבר עם נאמג'ון על מסרו אלפי פעמים, אך הוא לא הבין שהוא באמת ביקר את ג'ין עד שראה אותו. הוא לא הגיע מאז שמשפחתו אימצה אותו, הוא לא מצא את הזמן, אך גם לא היה מסוגל להביט בעיניו של ג'ין בידיעה שעבר את כל זה, רק על מנת שיהיה לילדים הקטנים וגם לו עצמו, בית יתומים טוב יותר, עד שמשפחה מספיק טובה תיקח אותם תחת חיקה.

"מה שלומך? איך אתה חי? מה שלום הילדים? כולם בסדר?" השאלות פשוט התפרצו מהאסיר הנרגש. הוא חשב על כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה שאלות וסיפורים שרצה לספר לוו סונג, והוא היה בטוח שגם לו היו הרבה עדכונים לשתף על חייו.

וו סונג צחקק מכל השאלות. "סיפרתי לך לפני שנה שהביאו לבית היתומים בעלים חדשים, גברת סו, היא הייתה כל כך נדיבה וכל כך טובת לב, היא באמת טיפלה בכולנו כמו שצריך. אני כבר בן 19, משפחה אימצה אותי ממש חודש לפני חגיגות ה18 שלי ומאז אני חי איתם בכפר לואי שנמצא ממש ליד היער. יש לי שני אחים קטנים ועוד אחות גדולה, מדי פעם אני הולך לבקר את הילדים בבית היתומים, בסך הכל כולם בסדר, גברת סו מתייחסת אליהם כאילו היו הילדים שלה." וו סונג סיפר בחיוך גדול, אך ברגע שג'ין החל לבכות, חיוכו ירד באופן מיידי. הוא אפילו לא יכל לשאול מדוע בכה, הוא לא היה צריך, הוא ידע היטב. ג'ין התגעגע לילדים, הוא הקריב המון בשבילם, הוא תמיד הרגיש שהיה חייב מאחר שהיה הכי בוגר בבית היתומים.

ג'ין ניגב את הדמעות שלא פסקו לרדת בעודו מהנהן, הוא הקשיב היטב לדבריו של וו סונג, הוא היה כל כך שמח לשמוע שלא ישב בגיהינום הזה כבר שלוש שנים לחינם, זה רק הוכיח לו כמה טוב עשה, כמה גאה היה צריך להיות בעצמו. בזכותו הילדים קיבלו יחס טוב, בזכותו סוף כל סוף טיפלו בהם כמו שצריך, והוא היה כל כך שמח לשמוע שגם חייו של וו סונג הסתדרו.

"איזה כיף לשמוע." ג'ין צחקק בין הדמעות. הוא הבטיח לעצמו שברגע שיצא משערי הכלא- בין אם כתוצאה מבריחה מוצלחת, ובין אם לאחר ריצוי מלא של כל זמנו בבית הסוהר- הוא ילך לבקר את הילדים. הוא היה חייב לראות בעיניו שמצבם אכן היה טוב, הילדים האלה היו כל חייו, הם היו המשפחה היחידה שידע, והמשפחה היחידה שהכיר. הוא הביט בנער מולו, עיניו רמזו לו שלא הגיע לבקר אותו רק לשם שיחת התעדכנות קטנה, ושכנראה היה מסר מסוים בפיו, כך שהמתין שיאמר מה שעל ליבו.

"טוב לראות אותך, היונג." וו סונג נאנח. "היה לנו מאוד קשה בלעדיך ודאגנו לך מאוד," הוא הזיז לרגע את מבטו מג'ין, לשומר מאחוריו, והחזר לג'ין כשמבט אחר בעיניו, מבט שרימז לג'ין לשים לב ולהקשיב היטב למשפטיו הבאים, והאסיר כמובן הבין זאת מיד.

"אתה לא תאמין מי יצר איתי קשר אחרי שעזבתי את בית היתומים." הוא התחיל, מקבל את סקרנותו המלאה של ג'ין. "מסתבר שמינסו ברח מבית היתומים." הוא הזכיר את שמו של אחד הילדים הקטנים מבית היתומים שהיו בו, על אף שג'ין הבין מיד במה היה מדובר, ועיניו נצצו מדמעות. "איזו הקלה." הוא צחקק בזמן שהרגיש את הסלע נופל מליבו, וכבר לא יכל לחכות עד שיספר לשאר הלהקה את החדשות הטובות. "הוא סיפר לי שהוא מצא בית נטוש ליד איזה כפר, כנראה בית של איזה זוג צעיר שגר שם פעם." וו סונג הרים את גבתו ברמיזה, צחוק בלתי נשלט ברח מפיו של ג'ין, ככל שוו סונג המשיך לדבר, הוא רק הופתע יותר. מה הסיכויים? הוא חשב בשעשוע, אך הוא בעיקר שמח. משמע הדבר היה שמנהיגם בסדר, הוא הצליח, וזה אומר שבקרוב יגיע גם זמנם.

"האנגלית שדיברנו ביננו מאוד הקשתה עליו," וו סונג צחק, גורם גם לאסיר לפרוץ שוב בצחוקו המתגלגל, הוא יכל לדמיין את נאמג'ון מסתבך בתרגום המשפטים. "לקח זמן עד שלמד, אבל הוא יכול לדבר אנגלית בסיסית עכשיו." הוא המשיך, צחוקם לא פסק לרגע, ג'ין יכל לתאר כמה היה קשה לנאמג'ון עם הקוד הנסתר של שני היתומים, אך בסופו של דבר זו הייתה המטרה בשימוש בו מלכתחילה.

"ברגע שיצר איתי קשר, הוא לא הפסיק לדבר עליך. הוא מאוד דואג לך ולשאר הילדים, הוא ביקש ממני להעביר לך מסר, והוא אמר שהוא מבטיח שתיפגשו מוקדם יותר ממה שאתה חושב," וו סונג נעצר כשעיניו תפסו את הבעת פניו של השומר המשגיח, נראה שפתאום שיחתם משכה את תשומת ליבו. "כנראה יבוא לבקר אותך בקרוב או משהו, הוא לא בדיוק אמר למה התכוון." הוא מיהר להוסיף, כשהשומר איבד את עניינו, וו סונג המשיך בדבריו. "הוא ביקש ממני להגיד לך שבינתיים, עד שתיפגשו, הוא צריך שתישאר אופטימי ותשמור על עצמך. הוא הציע שתחשוב על הרגעים הטובים שהיו לנו בבית היתומים, כל השטויות ומעשי הקונדס שהיינו עושים..." וו סונג קרץ, מחייך מיד כשראה על הבעת פניו של ג'ין שאכן הבין את כוונתו, ובדיוק בזמן.

"זמן הביקור הסתיים! נא לפנות את החדר באופן מסודר!" אחד השומרים צעק.

וו סונג קם ממקומו, אך לא הלך לפני שלחש משפט נוסף ואחרון, דרך חיוכו הבהיר. "אכפת לו ממך יותר ממה שאתה חושב, תשמרו אחד על השני."