פרק 36

1.7K 70 35
                                    

באותו יום לא הצלחתי לאכול ארוחת בוקר, הלחץ מילא אותי והמחשבה על אוכל גרמה לי לתחושת הקאה.
בחנתי את הלבוש שלי עוד פעם אחת במראה, בלייזר בצבע שמנת, חצאית מיני שחורה וטופ בצבע שחור, הייתי מוכנה חיצונית, אבל נפשית לא, היום אני ודמיאן חוזרים למכולה שבה מצאו את הגופה של אבא שלי, לא ידעתי איך אגיב אם נמצא משהו, אבל עוד יותר פחדתי שלא נמצא משהו, שכל המאמץ שעוד לא התחלנו ילך לעזאזל מחוסר ראיות בזירה עצמה, הרוצחים בעולם שלנו מתוחכמים יותר מכל רוצח זוטר, שרק מתחיל את זמנו כרוצח, רוצח חדש לא גדל לזה כמונו, ואם הוא לא פסיכופת גמור וגאון מטורף לא יקח יותר מיומיים לעלות עליו, את כולנו מלמדים זאת מלידה.
בלי לשים לב הגענו לנמל שוב, הייתי כל כך עסוקה בחששות שלי שלא ייחסתי חשיבות לדרך ובטח שלא שמתי לב אליה, ירדתי מהמכונית בזריזות, לא רציתי לבזבז כאן זמן מיותר, התקדמתי עם דמיאן בזריזות, חדורת מטרה, אפילו לא הייתי צריכה להסתכל אחורה כדי לראות שדמיאן הולך אחרי, נוכחותו הייתה מורגשת.
הגענו למכולה שוב, דמיאן התקרב ופרץ את המנעול בזריזות כמו פעם קודמת, בזמן שאני הסתכלתי לצדדים כדי לראות שאף אחד לא רואה אותנו, בכל זאת היינו באור יום ומה שחסר לי שאחד החיילים של אחים שלי יראו אותנו כאן ויעדכנו אותם בזה.
נכנסנו פנימה שוב, השארנו את המכולה פתוחה כדי לתת לאור היום להאיר לנו את הבפנים, זה היה סיכון רציני אל העדפנו זאת על פני חושך ופנסים, גם הפעם הטלפונים שלנו היו כבויים כדי שלא ימצאו אותנו למקרה שעוקבים אחרינו.
הסתכלנו סביבנו, המכולה שפעם הייתה מלאה בסמים הייתה מרוקנת לגמרי כרגע, ידעתי שג׳ייסון וג'ון יעבירו את עסקי הסמים אחרי מה שקרה במכולה המקוללת.
כשסיימתי להסתכל מסביב דמיאן כבר עבר לריצפה, הוא עמד ליד כתם דם גדול והסתכל עליו במבט בלתי ניתן לפיענוח, הסתכופפתי לצידו והסתכלתי עליו במבט לא מובן, ביקשתי בעיני שיסביר לי מה גרם לו למבט שעל פניו, הוא הסתכל עליי כמה שניות והעביר את אצבעו על הריצפה, כמו שעשה יום קודם, רק שהוא העביר אותה על הדם שבבירור היה יבש, הוא הקיף באצבעו את כל הכתם ואז הסתכל עליי, כל הפנים שלו זעקו בלבול, ״מה?״ שאלתי לבסוף, הסבלנות שלי נעלמה כלא הייתה, ״את בטוחה שכאן הוא נרצח?״ הוא שאל לאחר כמה שניות שהוא מסתכל עליי בלי לענות, ״כן, זה מה שאחים שלי אמרו לי לפני שהן עברתי אליך, אני זוכרת תמילים במדויק, שאלתי את ג׳ון איפה אבא נרצח וג׳ייסון ענה שהוא נרצח במכולת סמים שלנו שבנמל, למה?״ הסברתי לו מה שאחיי סיפרו לי, לא הבנתי למה הוא שואל זאת, ״הוא לא נרצח כאן, הוא הועבר לכאן אחרי הרצח, אם הוא היה נרצח כאן הכתם דם הזה לא היה רק גדול, הוא היה ענק״ הוא הסביר שוב, הסתכלתי עליו בהלם, איך יכול להיות שאחים שלי לא ידעו זאת?, איך דמיאן עלה על זה והם לא?, יכול להיות שהם הסתירו את זה ממני בכוונה?, השאלות רצו במוחי כמו סופת הוריקן, על כל שאלה שעלתה הופיעה שאלה אחרת, הרגשתי טיפשה, ויותר מזה הרגשתי נבגדת, הרגשתי נבגדת על ידי אחים שלי.
-
טאם, טאם, טאם🥁🥁
ג׳ון וג׳יסון שיקרו? או שהם בכלל לא ידעו על זה?, איפה באמת אבא של קייט נרצח?.
אשמח לשמוע דעות.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️

שחמטWhere stories live. Discover now