פרק 51

1.4K 58 9
                                    

הטלפון שלי מצלצל ברקע כבר כמה דקות, אבל לא היה לי חשק לענות לאף אחד, בסופו של דבר מי שמתקשר יוותר, לפחות ככה חשבתי, אבל כשהטלפון מצלצל כבר בפעם השביעית בעשר דקות האחרונות אני מחליטה לענות.
״מה״ אני עונה בלי להסתכל, אין לי מצב רוח לאף אחד וכל בן אדם רק יעלה לי את העצבים. ״קייט איפה את?״ קולו של דמיאן נשמע בטלפון, הוא כועס מאוד, בכל זאת סיננתי אותו, ״אני בדרך מה אתה רוצה?״ אני עונה באדישות, מעדיפה להתרחק ממנו כמה שיותר לפני שאני אהרוג אותו, ״בשביל מה יש לך טלפון תגידי לי?, בשביל לא לענות? אם אני מתקשר זה חשוב אז תתחילי לענות לטלפון המזדיין שלך״ הוא אומר בעצבים שהעלו לי את העצבים, אבל הוא לא נתן לי לענות לו והוסיף במהירות והפעם ברוגע, לא מפתיע עם המצבי רוח שלי, ״תזדרזי, יש התפתחות״, הוא לא היה צריך להגיד יותר מזה, רגלי התהדקה על הגז וטסתי לכיוון ביתו של דמיאן.
לא טרחתי להחנות את הרכב כשהגעתי, זרקתי את המפתח לאחד השומרים של דמיאן ודרשתי שיטפל בזה במקומי, רצתי לבית, וכולם יודעים שלרוץ על עקבים זה לא קל.
לא היה לי אכפת איך אני נראית, לא היה לי אכפת מריח הקיא שנדף ממני, הדבר היחיד שעניין אותי זה מה דמיאן גילה במעט זמן שלא הייתי פה.
רצתי למשרדו, נכנסתי בלי לדפוק כהרגלי, במיוחד כי בזמן האחרון המשרד הזה הפך גם לשלי, הופתעתי ממה שראיתי כשפתחתי את הדלת, מיה יושבת בכורסא האפורה בבכי, קונור לידה בהלם ודמיאן מסתובב במעגלים סביב עצמו, ׳משהו קרה, משהו נוראי׳ כל האינסטינקטים שלי צעקו לי מבפנים, פתאום לא רציתי להיות כאן, רציתי להיעלם, העדפתי לא לדעת מה קרה אם זו התגובה של כולם, אבל לפני שהספקתי לברוח מבטו של דמיאן הורם והתמקד בי, ואז הבנתי, שאין לי יותר לאן לברוח, המבט שלו שיתק אותי, בחיים לא ראיתי אותו כל כך חסר אונים ואובד עצות, הדרך שבה הכל התנהל בנינו הייתה קבועה, כל הזמן הרמנו אחד את השני, נתנו כוח, אף פעם לא הרגשנו לבד, ופתאום דמיאן נפל לגמרי, לא יכלתי לשאוב ממנו כוח יותר, לא יכלתי לתת לו להרים אותי, תחושת הלבד נכנסה בי, ׳מה לעזאזל קרה כאן שלא הייתי?׳ זו המחשבה היחידה שחלפה בראשי, אבל הייתי חייבת להתאפס, לא רק בשביל עצמי בשביל כולנו.
בעזרת קונור הקמתי את מיה והעברתי אותה לסלון, קונור התיישב לידה, מילאתי כוס מים וקנקן מים ושמתי לידם עם עוד כוס לקונור, הכרחתי את מיה לשתות, היא חייבת לצאת מהבכי הזה עכשיו, ״קונור תקשיב לי״ אמרתי ותפסתי את ידיו, מבטו הוסט אליי, ההלם שהיה בעיניו פגע בי כמו ברק, אך לא יכלתי לתת לזה להשפיע עליי, ״אני חייבת שתתאפס ושתהיה כאן עכשיו עם מיה, אני מדברת עם דמיאן וחוזרת בסדר?״ שאלתי אך בו זמנית ציוויתי, הוא הנהן בראשו, וצומת הלב שלו הופנתה למיה.
עליתי חזרה למשרד במהירות, דמיאן עדיין הלך במעגלים סביב עצמו, הוא לא יכול להתפרק לי עכשיו, אני צריכה אותו. התקרבתי אליו ותפסתי בראשו, מקרבת אותו אליי דרך עורפו, הסתכלתי לו בעיניים, אבל עיניו התחמקו ממני, ״דמיאן, תקשיב לי, אני צריכה שתהיה איתי״, כשזה לא עזר משכתי אותו אליי, שפתינו התנגשו, זו הייתה נשיקה עדינה, ליבי פעם בהתרגשות וכמעט יצא ממקומו. כשהתנתקנו עיניו סוף סוף הסתכלו על עיניי, ״אני חייבת שתצא מזה דמיאן, תהיה איתי, תספר לי מה היה, בוא נפתור את זה, ביחד, אני לא יכולה לעשות את זה לבד״ אמרתי לו בעוד אני מדגישה כל מילה ואומרת אותה לאט, והוא בתגובה הנהן, חיוך קטן הופיע בפניו, וידעתי, הוא איתי.
-
מה לעזאזל קרה שכולם בהלם? אפילו דמיאן שלנוווו.
קייט נישקה אותוווו רק אני נמסתי?.
אז אנחנו עדיין חושבים שדמיאן ימות או שלגמרי לא?.
אני אשמח שתשתפו אותי בדעה שלכם. אם אהבתם את הפרק? לא אהבתם? מה הייתם מוסיפים? מורידים? משנים?.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️.

שחמטWhere stories live. Discover now