פרק 39

1.6K 71 6
                                    

אחרי מה שדמיאן סיפר לי משהו בתוכי נשבר, מישהו מאנשיו הקרובים של אבא שלי, או לפחות מישהו שעבד אצלו, רצח אותו באכזריות, כל הזמן הזה אחים שלי חשדו בבן אדם הלא נכון, אם אספר להם את האמת הם לא יאמינו.
הנשימות שלי התקצרו ועיני שרפו מהדמעות שעמדו בעיני, ידעתי שדמיאן מסתכל עליי, אך לא ייחסתי לכך חשיבות, במקום זה יצאתי בריצה ממשרדו ונעלתי את עצמי בחדר שקיבלתי כאן, צעקותיו של דמיאן אחרי נשמעו כמו הד מרוחק.
נפלתי על בירכיי ברגע שסיימתי לנעול, סוף סוף יבבות הבכי נפלטות מפי, גרוני שנחנק מדמעות משתחרר לאט לאט ועיני השורפות שורפות יותר, הדמעות יורדות בקצב מהיר ואני מרגישה שאני עוד שנייה מתפרקת סופית, אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה על בירכיי, לא הרגשתי את זה שהן כואבות, הכאב הנפשי שלי היה גדול יותר.
כשהחלטתי לקום הזעם השתלט עליי, ניפצתי את החדר שלי ושברתי כל דבר שהיה שביר, את בגדיי הוצאתי מהארון במהירות, את העדינים מבניהם קרעתי, שמעתי צרחה ולקח לי כמה שניות שהצרחה באה ממני, ושוב נפלתי על הריצפה בין כל הבלאגן והתחלתי להתייפח שוב.
אני לא זוכרת שעליתי למיטה, ולא זוכרת את השעה שהרגתי בה, אבל כשקמתי ראשי פעם בכאב, עיני עדיין שרפו והיו נפוחות כך שבקושי ראיתי משהו, שפתיי היו יבשות וכך גם גרוני, החדר היה חשוך אך הוילונות לא היו מוסתים מה שגרם לי להבין שלילה עכשיו, או לפחות שעת ערב מאוחרת.
החדר היה מלא בזכוכיות ונראה כאילו עבר בו הוריקן, שבתכלס מה שעבר עליו זה התקף עצבים, פילסתי לעצמי דרך למקלחת, התקלחתי במהירות, והוצאתי את הסט המחויט הראשון שמצאתי בבגדים המפוזרים על הריצפה, חליפה אפורה וטופ לבן בסגנון חזיית תחרה, הוספתי נעלי עקב לבנות, התאפרתי כדי להסתיר את האדמומיות שהייתה בפני ויצאתי מהחדר, לא מסתכלת על ההריסות, ידעתי שאם אסתכל במחלת נקיון שלי תכנס לפעולה ואני לא אסיים עוד כמה שעות טובות לכן החלטתי לדחות את זה לאחר כך.
רצתי לקומה השלישית הכי מהר שיכולתי, לא ייחסתי חשיבות לעובדה שאני עם עקבים ושאני יכולה ליפול כל רגע, כשהגעתי למשרדו של דמיאן נכנסתי בלי לדפוק, הוא לא היה שם, יומן מעור היה מונח על השולחן, ידעתי שדמיאן מהאולד סקול ושהוא מעדיף להשתמש ביומן כדי לזכור פגישות מאשר ביומן במחשב, בלי לחשוב יותר מידי פתחתי את יומנו כל עמוד ביומן הזה היה עמוס יותר מהבלאגן שבחדר שלי, חיפשתי את השעה ׳פגישה בחדר פגישות מספר 3׳, ידעתי שחדרי הפגישות של דמיאן הם בקומה הזאת כמו כל מה שקשור לעבודתו, נכנסתי לשם במהירות בלי לדפוק שוב, הנימוסים שלי נעלמו ממזמן.
החדר היה עמוס אך לא התעכבתי בהסתכלות על האנשים כדי לראות אם אני מזהה אותם, ״זדיינו מפה״ צעקתי, אך עיני היו על של דמיאן, הוא בחן את פני לכמה שניות, הפנה את ראשו ליושבים בחדר והנהן, תוך כמה שניות החדר היה ריק, התיישבתי על כיסא ליד דמיאן והסתכלתי בעיניו, אם לא הייתי באה במטרה מסוימת הייתי נשארת וטובעת בעיניו שעות, ״איך את?״ הוא שאל ברוגע, ידעתי שבזמן אחר הוא היה כועס על זה שעצרתי לו פגישה והתפרצתי בחוסר נימוס, אך שלומי היה חשוב לו יותר אחרי מה שסיפר לי אתמול, ובכל זאת, החלטתי להתעלם משאלתו, ״אני אמצא אותם, לא משנה כמה הם היו וכמה הם חזקים, אני אמצא אותם ואענה אותם עד שיתחננו למות, וכשאני אשבור אותם מכל הכיוונים, אני אחורר כל אחד מהם בדיוק כמו שהם חוררו את אבי״ אמרתי והסתכלתי בעיניו, כבר אתמול ידעתי שזה מה שאעשה, לא הייתי צריכה לחכות להסכמתו של דמיאן בעניין, ידעתי שהוא יעזור לי.
-
מקווה שאהבתם.
תשתפו אותי בדעות שלכם.
אוהבת❤️

שחמטWhere stories live. Discover now