שחמט

פרק 40

המשכנו לשבת אחד מול השנייה, דמיאן סקר את פני כדי להבין אם אני מתכוונת למה שאמרתי, גדלתי למאפיה, ידעתי לירות, ואפילו הייתי צלפית מעולה, למדתי הגנה עצמית ועברתי את כל המבחנים והאימונים שעשו לגברים, אך אף פעם לא התחברתי לאלימות הזו ולכן לא לקחתי חלק בעולם הזה כמו שאבי לפעמים רצה, הוא רצה שכולנו נלמד את העולם הזה ונהיה חלק ממנו, אך מאז שהוא נרצח אני עמוק בעניינים, לא מעניין אותי שום דבר חוץ מנקמה, אומנם עד עכשיו לא נהגתי באלימות, אבל עכשיו זה כבר הרגיש לי הכרחי, ידעתי שהשלב שאצטרך להשתמש באלימות יגיע.
כשדמיאן החליט שאני רצינית לגבי מה שאמרתי הוא התרווח בכיסאו, ״אוקי, כרצונך״ הוא אמר אך לא הוסיף מילה, זה שידעתי שיסכים לא אומר שחשבתי שיסכים עם דרך הפעולה שלי, אך הוא ידע שזו החלטה שלי מההתחלה.
״כמה תרמילים כאלה מצאת שם?״ שאלתי את דמיאן, עניין התרמילים היה קריטי, לכל מאפיה היה סימן היכר על התרמילים שלה, בוא נגיד שלרצוח במאפיה נותן כבוד לרוצחים ולכן כל מאפיה רצתה סימן היכר שידעו שזו היא, את הסימנים אי אפשר להעתיק או לזייף, הם מסובכים מידי בשביל זה, צריך גודל מדויק, קווים מדויקים, חריטה מדויקת, נראלי שהבנתם שהכל חייב להיות מדויק, על התרמיל שדמיאן הביא הופיע סמל המאפיה שלנו, הכרתי את הסמל הזה בעל פה יכלתי לזהות את הסמל הזה מכל מקום, ויכלתי גם לזהות תמיד אם הוא אמיתי או לא אמיתי, ״לא הרבה, הם דאגו לנקות את המקום אחריהם וכנראה בגלל זה אחים שלך פיספסו את זה, אני חושב שמצאתי בסביבות השלושה תרמילים, הם יסודיים קייט, הם יודעים מה הם עושים, והם הרבה שנים בעסק, אולי אפילו מלידה״ הוא אמר, בהתחלה העניין הרגיש לי מוזר, אך ידעתי שמדובר בכל כך הרבה תרמילים ושאף אחד לא באמת טרח לבדוק כמה כדורים נורו ולכן הם לא ידעו את מספר התרמילים שהיה צריך להיות.
המשכתי להרהר בדבריו של דמיאן, אך שום רעיון פעולה לא עלה במוחי, מוחי היה ריק ממחשבות, ״אני ממש לא יודעת איך נמצא אותם״ אמרתי לדמיאן בייאוש, בעיני כבר עלו דמעות, הפכתי להיות בכיינית לאחרונה, ״אנחנו נמצא פיתרון״ הוא אמר ברוגע, חיוך מרגיע ומעודד עלה על פניו והוא הניח את ידו על ירכי. נשארנו ככה כמה דקות, מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, כחול פוגש בשחור, התשוקה בנינו בערה כבר מלפני, ידעתי שלא רק אני הרגשתי את זה, אמרנו הכל בלי מילים, העיניים שלנו דיברו במקומנו, נשימותיי הפכו למהירות, כאילו גופי כבר מבין מה שהמוח עוד לא קלט, לא יכלתי לנתק את מבטי גם אם רציתי, הייתי מהופנטת לעיניו, חיוכו המרגיע ירד ופרצופו הפך לרציני בשנייה, תמיד הייתי בהלם מאיך שהוא מחליף מצבי רוח מהר, ולפני שהספקתי לשים לב, הוא משך את כיסאי במהירות לכיוונו, לא הספקתי לעכל את הקרבה ושפתיו הוטחו על שלי.
-
טוב אני יודעת שחיכיתם וציפיתי לרגע הזה.
באינסטגרם היה לי טירוף מרוב שהם ציפו שזה יקרה.
אני מקווה שאהבתם את הפרק ונהנים ממנו כמו שאני נהניתי לכתוב אותו.
פרק מלא במידע והסבר קצת על האירועים שקרו בפרקים האחרונים.
תשתפו אותי מה אתם חושבים על הפרק? אהבתם? לא אהבתם? מה הייתם מוסיפים? משנים?.
הדעה שלכם חשובה לי!.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.