שחמט

פרק 2

*נקודת מבט כללית*
הם נשארו במכונית אחרי שג׳ייסון יצא ונכנס לבית השקט, הוא הדליק את האורות והתיישב על הספה הלבנה בסלון, בוהה בטלוויזיה הכבויה. הדלת נפתחה וג׳ון נכנס, הם היו תאומים, אבל אף אחד לא באמת יכל להבחין בדמיון בניהם, אם המשפחה שלהם לא הייתה כל כך מוכרת אף אחד לא היה חושב שהם אחים בכלל, אלא רק חברים טובים.
ג׳ון התקדם לחדר וטרק את הדלת אחריו, הוא תמיד היה הרגוע והשקט, יותר מאחיו ומאחיותיו, אבל כולם יודעים שכשהוא מתפרץ, הוא לא יכול לשלוט בעצמו. הוא ישב על המיטה הגדולה, שמכוסה במצעים לבנים, בהה בטלוויזיה מספר שניות, וכשלא הצליח יותר להחזיק את רגשותיו, החדר המסודר להפליא הפך לבלאגן, כל דברי הזכוכית נשברו, תמונות נקרעו, וכשהרגיש שאין לו כבר מה להרוס, הוא ישב והסתכל על התמונה שלו ושל אביו, הקשר ביניהם תמיד היה טוב ומיוחד, הוא ישב בין כל ההריסות, והזיל דמעות שנפלו על התמונה והרטיבו אותה. הוא הרגיש את הסערת רגשות שמתחוללת בתוכו אפילו אחרי שהרס את החדר, הוא רצה נקמה, הוא ידע שהוא ישיג אותה, הוא היה חייב להצליח, אם לא בשביל אבא שלו, אז בשביל השקט הנפשי שלו ושל המשפחה שלו.
מיה וקייט עדיין ישבו במכונית כאשר מיה עדיין מייבבת בחיקה של קייט, אם מישהו היה רואה את החולצה של קייט הוא היה חושב שהיא נרטבה ממים, מי יכל לנחש שחולצה רטובה כל כך בעצם ספוגה מדמעות. כל פעם שמיה ניסתה לעצור את דמעותיה הן התחדשו ויבבות פרצו מגרונה, זה היה קורע לב, היא סך הכל בת 16 וכבר איבדה את אביה, מאז שאמה הלכה הוא היה הכל בשבילה, היא לא זוכרת כל כך את אמא שלה, אביה מילא את התפקיד גם שלו וגם את של אמה. תמיד היה לו זמן בשביל הילדה הקטנה שלו, וזו לא קלישאה שבנות מחוברות יותר לאבא. בניגוד לאחיה ולאחותה היא לא רצתה נקמה, היא קיוותה בכל ליבה שאביה, למרות המעשים שעשה, מצא שלווה, היא האמינה שמגיע לו למצוא שלווה, הרי הכל הוא עשה בשביל המשפחה, הכל בשביל שיהיה להם טוב.
קייט ישבה באוטו ובהתה עדיין בהלם ממה שג׳ייסון אמר, הם יודעים מי רצח את אביה, והיא חייבת לדעת מי זה, היא חייבת לנקום.
*נקודת מבט קייט*
ג׳ון יצא מהאוטו כמה דקות אחרי ג׳ייסון, מיה עדיין בכתה בחיקי, ואני הייתי בהלם.
לאחר מספר דקות הזזתי את מיה בעדינות ויצאתי מהאוטו, נכנסתי לבית בסערת רגשות איומה, ג׳ון ירד במהירות מחדרו, עיניו אדומות, היה ברור שהוא בכה.
ג׳ייסון ישב על הספה בוהה בטלוויזיה התקדמתי לכיוונו ״מי זה?״ שאלתי בקול ארסי ונמוך, יודעת שאני יוצאת מכאן עם תשובה לא משנה מה, ג׳ייסון הזיז את מבטו מהטלוויזיה והעביר אותו אליי, הוא הסתכל עליי במבט רציני, יכלתי לראות את רצון הנקמה בעיניו, יכלו לראות את הרצון הזה בעיניים של כולנו, אחרי מספר דקות של נעיצת מבטים אחד בשניה הוא בא לפתוח את פיו, אבל ג׳ון הקדים אותו, ״דמיאן דיוויס, רצח את אבא״ הוא אמר וחזר לחדרו במהירות, בלי להביט בנו.
-
מקווה שאהבתם❤️