הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 48

חזרנו אל הארמון והמשכנו להתארגן כרגיל לנשף, עושים הכל בצורה מושלמת כדי שכשהיא תגיע הכל יהיה מוכן.
כאשר הערב הגיע האורחים החלו להגיע, עמדנו בכניסה אני, דרטיאן וכריסטיאן ומברכים את כולם, שומעת את האיחולים של כולם, את השאלות על המראה החדש שלי או את הלחשושים שפיזרו בכל עבר.
"את בטוחה שהיא תגיע עכשיו?" שאל כריסטיאן והנהנתי "בטוחה. זו החגיגת הכתרה שלי, על הניצחון שלי. היא תרצה לנקום על אביה" השבתי וחייכתי, מבחינה במבטו המדואג של דרטיאן כלפיי ושילבתי את ידי בשלו "הכל בסדר" לחשתי והוא הנהן.

הערב המשיך והיא עדיין לא הופיעה אך ידעתי שהיא תגיע ברגע שאקום וארצה להתחיל לנאום. רואה את הדלתות נפתחות והיא נכנסת. שיערה אדום כאש כעת כמו שמלתה והיא מביטה ישירות אליי בחיוך "מזל טוב המלכה אמה" אמרה וחייכתי, עומדת זקופה ובטוחה "תודה רבה, מה מביא אותך הנה רוצחת?" שאלתי מול כולם שהשתנקו, לא מודעים למה שקרה עד כה בגללה.
טיאנה התקדמה לעברי בעודה צוחקת "זה לא נגמר אמה" אמרה וגיחכתי "זה נגמר מאוד" השבתי ועיניי בהקו, נחש זהוב החל להתפתל סביבה ולחנוק את גופה, מחזיק אותה במקום.
"חשבת שאוותר לך על כל מה שעשית?" שאלתי והתקרבתי אליה, מלטפת את ראש הנחש שאחז בה "אמה את הופכת לאפלה בדיוק כמוני" אמרה והנדתי בראשי "אני עושה הכל למען האנשים שאני אוהבת, הצדדים בי שלמים וחיים בדו קיום" אמרתי והעברתי את הציפורן שלי על לסת פניה "לא משנה מה תעשי אני חזקה יותר ממך כעת טיאנה" לחשתי ועיניי הבוהקות הביטו אל תוך עינייה השחורות כפחם "נראה אם ימשיכו לאהוב אותך אמה" אמרה והתרחקתי והבטתי אל עבר כולם "זו אזהרתי לכול היושבים כאן היום!" קראתי והמשכתי "מי שיעז לנסות לפגוע בממלכתי או באנשיי, יסבול עונש חמור מזה! זוהי רק דוגמא אחת למה שאני יכולה לעשות" אמרתי והלכתי, גבה מופנה אליי כעת ובשנייה שהחנית שלי הופיעה הסתובבתי ובהנפה אחת ראשה נפל ממקומו וגופה שבשוק התמוטט לאחר מכן.
כול מי שבאולם היה המום ומפוחד וזה מה שהייתי צריכה. הייתי צריכה להיות חזקה מול כולם ולהראות להם שאני מלכה שאכפת לה משלום בממלכה שלה, שאני לא אתן לדבר לפגוע בה.
"תקחו את זה מכאן" הורתי לעוזריי שהנהנו בראשם במהירות ולקחו את גופתה אך לפני שהלכו לגמרי עצרתי אותם "תשמרו את ראשה בארון שאבי עשה. בארון הבוגדים" אמרתי והם הלכו לעשות זאת.
"תמשיכו עם המוזיקה" הורתי לזמרים שהחלו במרץ, מתקדמת אל כריסטיאן ודרטיאן שהיו בהלם מוחלט ומביטה בהם.
"אתם בסדר?" שאלתי וכריסטיאן צחק בלחץ "אני זוכר אותך עדינה יותר" אמר ושילבתי את ידיי על חזי "החיים אילצו אותי ללמוד להיות גם רעה" השבתי ודרטיאן שפשף את עורפו "אני מניח שהנקמה בוצעה" אמר וצמצמתי את עיניי "עשיתי את זה לטובת כולנו. היא הייתה סכנה ממשית מעל ראשנו להזכירכם כבר חודשים" אמרתי וכריסטיאן משך את כתפיו "אנחנו לא מתנגדים לזה אך אנחנו לא רגילים לראות אותך ככה" אמר וכיווצתי את גבותיי "מה זה ככה?" שאלתי ודרטיאן התפרץ לכריסטיאן "אכזרית" אמר ופערתי את עיניי, מרגישה את ליבי מתכווץ "זה הגיע לה! היא רוצחת שפלה ונחשית שרצתה להרוס את החיים של כולנו!" אמרתי והוא הזיז את מבטו הצידה, מתחמק ממבטי "אני לא אומר שאת לא צודקת אני אומר שאולי הגזמת" אמר ובלעתי את רוקי, מהנהנת בשקט וכשראיתי אותו פותח את פיו סימנתי עם ידי "עצור" והולכת משם החוצה. הרגשתי כאילו החדר סוגר עליי ומהליכה זה הפך להליכה מהירה ובסוף ריצה, מתרחקת משם.