התעוררתי בערב, מרגישה את הקור שהתגבר וצמרמורת עוברת בגופי, שמחה שיש לי את חום גופו של דרטיאן לפחות וקמה לבדוק אם בגדיי התייבשו.
לבשתי חזרה את הבגדים הפשוטים, שמלה קצרה וברונזית ממשי ולוקחת את החולצה שלו על מנת לכסות את חזהו לפחות. ישבתי והדלקתי חזרה את האש שכבתה עם הזמן, מביטה בו ישן בשלוות נפש ומרגישה את בטני מקרקרת. אני מפחדת לצאת לבד ליער, יודעת כי רודפים אותנו כולם כרגע- גם אביו וחתני וגם אויביי וזה בעיקר בגללי, דרטיאן נכנס לזה בגללי.
לא ידעתי מה כדאי לי לעשות כרגע, ידעתי שלא בטוח כרגע להסתובב ביערות ובאזור בכלל אך מצד שני צריך להשיג אוכל שלא נגווע ברע ואין לנו כלי נשק, לצוד כמו פעם.
"התעוררת אני רואה" שמעתי את קולו החלש "למה לא הערת אותי גם?" שאל וחייכתי חיוך קטן "נראית עייף, אתה צריך לנוח" השבתי והוא התיישר לחצי ישיבה, שיערו השחור פרוע ועיניו כחולות כהות מן התשישות "צריך להשיג אוכל" אמרתי והוא התלבש, מתקדם אליי ונושק למצחי ברכות "נשיג, אך לא כאן, מסוכן מידי כרגע לצאת" ענה וחיוך שובב עלה על שפתיו "יש חיות מים" הזכיר לי וחיוכי גדל "נכון!" צחקתי מטיפשותי, מכך ששכחתי שיש אגם מלא חי סביבנו. האגם הזה מחובר לנהר עשיר בדגים שמגיעים לאגם וממלאים אותו חיים, מספקים לחיות היער שתייה ומזון לאכילה.
"נחלק את זה כך, את תהיי באגם תתפסי לנו דגים, לא לצאת לצד השני" הדגיש באזהרה והנהנתי "אני אמצא לנו דרך לצאת מכאן חוץ מהאגם, דרך שתוביל אותנו לדרך לא מוכרת אולי ואצטרך להשקיע בזה המון אנרגיה. אם את רואה אותי במצב רע תעצרי אותי כי לא אשים לב" המשיך ואמר "בסדר, תזהר" אמרתי ונשקתי לו נשיקה קטנה והולכת אל המים, מכניסה את רגליי בלבד ועוצמת את עיניי, נזכרת במה שלימד אותי.
אני צריכה לפתות את החיות אליי, למשוך אותן שיגיעו אליי "קחי, זה יקל עלייך" אמר לפתע מאחוריי והושיט לי פגיון שחור ולא רגיל "אתה יצרת?" שאלתי בפליאה והוא הנהן "אלמד אותך את זה, יש לך אומנם את חרב האור שלך שנוצרת אך את יכולה ליצור כל מה שיעלה בדעתך - תלוי ברמת הכוח שלך" הסביר והבטתי מהופנטת ביצירתו "זה מדהים" אמרתי בחיוך וחזרתי אל שפת האגם, עוצמת את עיניי "חיות המים הקשיבו לי, אני צריכה אתכם, בואו אליי" חשבתי ושורקת שריקות עדינות וגבוהות, כמעט ולא נשמעות לאוזני אדם.
"זה לא עובד" נאנחתי ודרטיאן הסתובב ומביט "תסתכלי טוב" אמר בחצי חיוך גאה וחזר אל מול קיר האבן, נוגע בו ועוצם את עיניו, מנסה להרגיש נקודות חולשה במערה.
הסתובבתי חזרה אל האגם רואה תנועה המים ודגים מתקרבים, לוקחת את הפגיון בידי ונושכת את שפתיי "מצטערת" מלמלתי והרגשתי רע עם כך שקראתי להם אל מותם. התחלתי לתפוס דגים, משליכה אותם על עליונת הכותונת על מנת שלא יתלכלכו אף יותר מן הקרקע.
"זה טעים" אמר באנחת רווחה, אוכלים אותם צלויים לאחר שניקיתי אותם היטב והוצאתי את כל העצמות. אני אומנם נסיכה אך אני צדה המון ותמיד דאגתי לנקות לעצמי את החיות, אהבתי את החופשיות והעצמאות שהרגשתי בחוץ.
"הצלחת למצוא פרצה?" שאלתי ומלקקת את שפתיי "אני חושב שכן. מסתבר שיש דרך להיכנס עמוק יותר אל תוך המערה אך צריך לשבור קצת, זה עלול להיות מסוכן, אני לא יכול לדעת אם המערה תקרוס עלינו" השיב והנהנתי "אעזור לך, בטח יש דרך"
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
