"עבדת יפה על הכוח שלך" אמר דרטיאן בעודנו מאטים מריצה להליכה לאט לאט לאחר שהיינו רחוקים מהמפולת וכדור האור שלי מראה לנו רק שיש עוד המשך עמוק פנימה.
בעודי מביטה לאחור ורואה שהלכנו דיי עמוק גם ככה כחכחתי בגרוני "אף פעם לא אהבתי מקומות סגורים יותר מידי" הודתי ודרטיאן החזיק בידי, נושק לה קלות בחיוך קטן "את איתי, שום דבר לא יקרה לך" השיב והנהנתי הנהון קל "כדאי שנעצור פה בנתיים, חשוך בחוץ כבר ואין טעם שנצא בחשכה מסוכנת סתם" הצעתי ודרטיאן השתנה חזרה לעצמו, מביט אל תוך עיניי הזהובות בתשוקה לא מדוברת "את מתישה את הכוח שלך, תנוחי" אמר והפנה את ראשו לכדור האור שבידי. סגרתי את ידי והאור נעלם, חשכה אופפת את הכל ודבר לא נשמע חוץ מנשימותינו הכבדות "דרטיאן" מלמלתי ונשכתי את שפתיי, מרגישה אבודה "בואי אליי" אמר והצלחתי לתפוס בו, מרגישה אותו מושך אותי ממותניי אליו בצמוד עד אפס מרווח.
הוא תחב את פניו בשקע צווארי ונושם עמוק, נאנח בכבדות ומרגישה את עיניו נעצמות כשריסיו הארוכות מרפרפות על עורי "אני אוהב אותך אמה" לחש וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו בחיבוק "אני אוהבת אותך גם דרטיאן, אתה אהבת חיי" השבתי והפנתי את פניו אליי חזרה, מביטה עמוק אל תוך עיניו בקושי רב "התכוונתי לזה באמת, אני רוצה להתחתן איתך, אני רוצה שיהיה לי יורש איתך ולא משנה מה יקרה" אמרתי והרגשתי את החיוך שלו גדל, ידו מלטפת את הלחי שלי בעדינות "אין סיבה בעולם שאסרב לך מלכתי האחת והיחידה, אהובתי" השיב והצמיד את שפתינו בלהט, מרגישה כאילו החשכה מעניקה לנו יותר, מרגישים יותר את הכל יותר ושומעים את הנשימות הכבדות של שנינו.
הוא הרים אותי בתנופה ממותניי, מצמיד אותי לקיר האבן הקר שמאחוריי ויורד לנשק את כל אורך צווארי, משקיע בכל נשיקה ונשיקה שחילק ונשך קלות את בשרי, גורם לליבי לקפוץ ממקומו.
"דרטיאן..." לחשתי באנחה חלושה ושמה את ראשי לאחור, נושכת את שפתי התחתונה העונג ומרגישה את ידו הימנית מלטף את רגלי בנעימות "אעניק לך כמה יורשים שרק תרצי" לחש לאוזני בחיוך והרגשתי אותו, פולטת אנחת הפתעה צרופה בעונג.
"את מכירה את הכפר הזה טוב? זה שהצעת לברוח אליו" שאל בעודו מלטף את שיערי, ראשי מונח על חזהו הרחב והמצולק, מעבירה את האצבע שלי לאורכה של כל צלקת שנראתה על גופו.
"כן, יש שם משפחה שנהגתי לבקר המון, אני בטוחה שיעזרו לנו במידת הצורך אך עדיין נצטרך שהם לא ידעו עלינו, רק אם נהיה זקוקים לכך ממש" עניתי והרמתי את מבטי, רואה אותו מביט על התקרה "מה קרה?" שאלתי והוא נאנח בכובד "אני מאוכזב מכריסטיאן, ציפיתי ממנו ליותר. אף פעם לא היינו ביחסים טובים במיוחד אך תמיד ראיתי בו כמישהו שראוי לכבוד, הוא היה אדם טוב, מכבד, נסיך שראוי למלוכה" התחיל לספר את המעיק עליו וליקק את שפתיו היבשות "אבל כעת אני לא בטוח שאני רוצה שהוא יהיה המלך של הממלכה שלנו, אני חושב שאני רוצה להלחם על הזכות שלי לא להיות ממזר אלא יורש לכל דבר" סיים את דבריו ופערתי את עיניי, מופתעת "וואו... אני... לא ציפיתי לזה" אמרתי בכנות וקמתי מעט, נשענת בחצי גוף על גופו "אני פה בשבילך ואני אעזור לך לקדם את זה, אנחנו נאחד את הממלכות שלנו כראוי ולא כמו שאני וכריסטיאן נכשלנו" אמרתי וליטפתי את פניו, נושקת נשיקה קלה לשפתיו "אני יודע, אנחנו פה זה בשביל זו, בהכל" אמר ובחיוכו היה שמץ של עצבות מסוימת, מלטף ליטוף קל את פניי ונושק למצחי "קדימה, בואי ננוח לקראת מחר. יש לנו הליכה ארוכה עד לארבור"
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
