"צודק" מלמלתי והוא הקים אותי, איימי אחריינו "בואי תרקדי עימי, אנסה להשכיח ממך את המצב קצת" קרץ ויצא לי צחוק עצוב, הולכים חזרה אל תוך הארמון.
בבוקר למחרת הגענו לקברה של אימי שאבי כמובן השקיע בו בהמון זהב וכסף ופרחים מכל עבר היו מונחים סביב קברה. לא היינו בקשר הכי טוב אני ואימי אבל היא בכל זאת האישה שילדה אותי ובזכותה אני קיימת.
ליבי נצבט מן המחשבה של הרוצח וכמה הוא התעלל בה אחרי מותה, בגופתה... בשביל לעשות דבר שכזה צריך להיות שד באמת. הרגשתי את מבטו המודאג של כריסטיאן נח עליי בשקט מעיק, מדאגתו כי שתקתי כל הנסיעה לכאן וב זמן השהות כאן, שקועה במחשבותיי ולא מסוגלת לצאת מהן.
הייתי מודאגת במיוחד מן המחשבה שעכשיו אבי בטוח יחליף אותי או ינסה להרוג אותי ויביא את ביתו שטיפח ודאג במסתורה. נאנחתי בשקט וענן אדי קור קטן נפלט מפי, התחיל כבר הקור ההתחלתי של הסתיו והסערה תבוא בזמן לא כל כך רחוק.
"כדאי שנתחיל להתקדם לכיוון הבית...כבר מתחיל הקור והחשכה בדרך" אמר בקול מרגיע, אחרי שלא שמתי לב ששעות עמדתי פה מול קברה ובהיתי בשמה המתנוסס באותיות מסתלסלות בזהב על הקבר הלבן הצחור.
הפנתי את מבטי אליו ולוקחת את ידו בשלי, מקרבת אותה אליי פניי לאט.
"אני צריכה שתבטיח לי משהו" מלמלתי והוא הרים גבות בהפתעה "כל דבר" השיב ובלעתי את רוקי, יודעת שזה לא "דבר" פשוט.
"תבטיח לי שאם רודפים אחריי, השדים או הבני אדם הלא אנושיים הללו ויגעו בך או יאיימו על חייך בגללי - תברח. תשאר אתה בחיים ותהפוך את הממלכה הזו למקום טוב יותר, תוותר כדי שאתה תחיה" דיברתי בשקט וקולי רעד, מבטו הפך במהרה לכעוס אך בו זמנית למבולבל ורחום "אמה... אין סיכוי בעולם שאני אדאג שאני אשאר בחיים על פנייך, את חשובה לי ואת הולכת להיות המלכה שלי ולהיות לצידי ו7לא אתן לאף אחד לפגוע בך או בי או בקרובינו יותר" השיב וקולו היה חזק ובטוח, מתעקש ואני שתקתי, יודעת שדעתי לא שתנה את דעתו העקשנית אך ידעתי בליבי שהדברים הללו, האנשים הללו כבר במסע ארוך אחריי, רוצים במותי לא משנה מי בדרכם.
בשתיקה, שילבתי את ידי בשלו לצד גופי והלכנו אל עבר המרכבה המלכותית והשחורה, מעוטרת פסי כסף והייתה נראת כמעט כמו מעטה אפלה נוסף בלילה עם כוכבים כסופים. התיישבתי לצידו של כריסטיאן ונרדמת על כתפו עדיין מוטרדת ממחשבותיי וחלומותיי היו רדופים באותן עיניים אדומות שבוהות בי.
"הגענו" נדנד אותי מעט ופקחתי את עיניי לאט לאט ובכבדות, עיניי שורפות מדמעות מלוחות שלא יצאו במהלך שנתי, רואה את פניו היפות למולי, עיניו הכחולות כחושך בהו בשלי והנדתי את ראשי, לוקחת את ידו בשתיקה ויוצאת מן המרכבה בעזרתו.
לראות חזרה את ארמונו, הבית החדש שלי, הזכיר לי את צורת גופת אימו וגופי נרעד לרגע. הוא מחזיק את שנינו עם חשיבתו המנסה להיות אופטימית "כריסטיאן... אני חושבת שדרטיאן הבין שערכנו טקס רשמי בסתר" פלטתי כשנזכרתי במבטו בי לאחר שראה את הטבעת הדקה.
"הגיוני, הוא לא כזה טיפש" אמר בקול שהיה נטרלי למרות החמצת פניו כששמע את שם אחיו, התקדמנו אל עבר האולם הגדול להודיע לאביו על חזרתנו.
"ברוך שובכם, איך היה בקבר אימך?" שמעתי קול מוכר מאחורינו והסתובבתי, רואה את דרטיאן עומד בבגדים שחורים צמודים עם עיטורי כסף ושיערו השחור הארוך מפוזר ונח על כתפיו ונשפך על חזהו שהיה בולט משרירי עבודתו הקשה באימונים, מראהו היה אפלולי ומיוחד, מרתק את עיניי אליו כמו תמיד "אני לא יודעת מה אני מרגישה לגביי זה" אמרתי בכנות וכריסטיאן הפנה את מבטו אליי בחדות.
תמיד ידעתי דרטיאן מוציא ממני פליטות פה שלא רציתי לומר אף פעם.
JE LEEST
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
