"והיכן הייתם?" שאלו אבי ואביו כאשר הגענו לארמון בשעות הקטנות של הלילה, יורדים מן הסוס שנלקח לאורווה. פניהם היו כעוסות "בטירת הקיץ, לבד" אמר כריסטיאן לא יותר מזה והביט בשנאה כמעט אל אבי אך הוא חייב להתחנף אליו כדי שיאהב אותו ולא יביאלמותו במלחמה. "דבר יפה אל אביך" אמר אנדרו ונראה מתאבל עדיין, לבוש שחורים וכריסטיאן לקח לפתע את ידי, הולך אל תוך הארמון ולנזכיר הגדול קומרנד "חתן אותנו" אמר כריסטיאן והבטתי בו בהפתעה "ע-עכשיו?" שאל מופתע גם הנזיר "אני צריך אישור מן המלך.." החל להסביר וכריסטיאן הביט בו במבט חם וכועס "יש אישור מן המלך לעתיד, זה מספיק" אמר והפנתי אותו אליי "אתה בטוח?" שאלתי והוא הינהן "אני רוצה אותך איתי, עכשיו ולא מאוחר מזה" הסביר והנחתי את כפות ידיי על לחייו החמימות "נותרו עוד כמה ימים בלבד" אמרתי והוא החזיק בידיי ונאנח "אני פוחד לאבד אותך, חיינו תלויים באסירים עלובים" ואני חייכתי בעצב "אל תדאג, דבר לא יקרה" וכריסטיאן גיחך "אולי שכחת איך כמעט מתת לי, שבוע ללא הכרה וללא תגובה ממך" מבטו העמוק בעיניי הראה עד כמה אהבתו חזקה ודאגתו עוד יותר.
"אז חתונה חשאית זה הפיתרון?" שאלתי מרימה גבות "לא..אך זה אומר שרישמית ליבי שלך ובחתונה הגדולה..אם יקרה משהו נורא, לא יודע" הסביר באנחה והינהנתי "אתחתן איתך" קבעתי והוא נשק לידיי, מוריד אותן מלחייו ואוחז בהן מעט "ובכן, בדר גמור. טבעת ישנה?" שאל בהנזיר בהכנעה ומשפשף את ידיו בלחץ "כמובן" אמר כריסטיאן בחיוך קטן והוציא מכיס מקטרונו טבעת עדינה והאבן צהובה, זהובה כמעט כמו עיניי ושני יהלומים קטנים משני צדדיה. "היא..יפייפה" מלמלתי והעברתי את מבטי אליו מן הטבעת, מחייכת "שמח שאהבת" צחק מעט כריסטיאן והזיר לקח אותנו לבית המזבח של האלים.
"בפני האלים אני עומדים כאן לחתן זוג זה" החל ואחזנו את ידיינו בחוזקה, מביטים זה בזה ללא הפסקה קטנה "בטבעת מבורכת וקדושה זו, על ידי כל עיניי האלים אתם בעל ואישה" וכשסיים לומר את הכל כריסטיאן רכן אליי בזריזות, תומך בגבי ונושק לי בעדינות, נשיקה אוהבת וחמימה. כרכרתי את ידי סביב צווארו הרותח מחום והנזיר עמד ומחא כפיים בחיוך וכאשר התנתקנו מן הנשיקה הנזיר פתח ואמר "שמרו על כך בסוד, אני ממליץ לכם" אמר והינהנו "כמובן"
___________________________________
"עכשיו גם אם תרצה לא תוכל לאבד אותי לאחר או משהו" צחקתי כשתטיילנו בחוץ תחת השמש החמה, רואים כירכרה מגיעה שהייתה מלכותית ורכב שזיהיתי,לא אחר מדרטיאן. אחיזתי בידו של כריסטיאן נעשתה חזקה יותר בכל צעד שעשה "נסיכתי, הבאתי לך את הגבירות שלך מארבור, לבקשת המלך" אמר דרטיאן והשתחווה, מביט בי בשובבות אך כשראה את הטבעת על ידי חיוכו ירד, כנראה יד על הטבעת הזו. מהכרכרה ירדו חברותיי הטובות ועטפו אותי בחיבוקים חמים "אמה!" קראה איימי וקפצה בחיבוק, ליליאנה ואדלינה אחרייה "התגעגעתי אלייכן ולא עניתן למכתביי מאז שעברתי לכאן ודאגתי הלכה וגברה" אמרתי ואיימי הזיזה שיער מפני "הרגת אותנו מדאגה לצרות שלך" צחקה ליליאנה. הן יפייפיות, עשירות ועניות יחד..לא כולן ממעמד גבוה. ליליאנה הביטה בכריסטיאן והעבירה לי במבט אחר "עשית נכון" ופלטתי צחוק מהיר "תכירו זה כריסטיאן, את דרטיאן הכרתן" אמרתי בחיוך קל וכריסטיאן חייך והחווה את ידו, נושק לידה של כל אחת לאות כבוד "נעים להכיר גבירותיי" ובזמן שכולם דיברו הבטתי על אדלינה ודרטיאן שפלירטט איתה רבות וצביטה קלה עברה בליבי וחלפה, מתעלמת ממנה וחוזרת לדבר עם האחרות, מחייכת כמו תמיד.
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
