פרק 20

528 45 5
                                    

הבוקר הגיע במהירות ושמעתי את הדלת נפתחת, פוקחת את עיניי ורואה את כריסטיאן עם מגש ושניי צלחות פנקייקים.
"בוקר טוב" אמר בחיוך ונשק לי קלות, שם על המיטה א ת המגש "בוקר טוב,מעולה אפילו" הבטתי באוכל ברעב  "איך ישנת?" שאל בדאגה והעברתי את ידי על שלו "בסדר, קשה היה להירדם אך ישנתי" השבתי בחיוך ולקחתי חתיכת פנקייק לפי "נעלם לך, אז ישנת טוב" ציינתי מכבירה את אצבעי מתחת לעיניו שם היו סימני העייפות "אולי כי את פה" צחק ואכלנו.

"לא אתה הכנת נכון?" צחקתי נוגסת "למה?אני כן" התעקש והרמתי גבות "אז ה מאוד טעים, תכין יותר פעם הבאה" אמרתי קורצת ונשמעה דפיקה על הדלת "יבוא!" קראתי והיא נפתחה, משרת משתחווה אליינו "כיוון שהחתונה הייתה אמורה להיות השבוע המלך אנדרו קבע שאת צריכה זמן מנוחה וזה נדחה לעוד שלושה שבועות" הודיע וחייכתי "תודה שבאת להודיע" השבתי והמשרת חייך בהקלה מלחצו והשתחווה, הולך מן החדר לאחר שסגר. "חבל שזה לא השבוע,אני רוצה ברישמיות כבר" חייך ושם את המגש המלוכלך בצד "גם אני אבל כנראה שאנדרו רוצה לסדר את העניינים הלא פתורים" ציינתי בפניו וקמתי מתארגנת, מרגישה את מבטו בוחן אותי "אנחנו נשלח אסירים לחומה לראות מה קורה, הם מבינים במקרים הללו"  אמר והסתובבתי "לחומת הבוגדים?" שאלתי מופתעת והוא הניד בראשו "לא, יש מאחורי החומה הזו עוד אחת שאת לא יודעת עלייה" השיב כריסטיאן וקם אליי "ועוד מוצבים ביערות הנקראים המתים המהלכים. הם טוענים שהם פועלים בלילות ובבקרים הם כמו בני אדם פגיעים וחלשים, נראים גם ככה לפחות" הסביר ועטף את מותניי בידיו ומצמיד אותי אליו "קבענו בטירה גם שיהיו בכל המסדרונות, בכל הארמון פשוט אור, זה מרת\יע אותם " הינהנתי "בסדר, אתם מבינים בזה" חייכתי מעט "אין לי מה לדאוג יותר" המשכתי אך בתוך תוכי דאגתי עד אין נשימה. המראה של אימו עלה במחשבותיי כל הזמן, הגפיים הקטועות והעיניים העקורות..זה נורא."באמת אין לך מה לדאוג. את מוגנת עכשיו ובאמת הפעם"ניסה קשות כריסטיאן לשכנעי ושמתי את המחוך והשמלה הכתומה שנחה בצד "בסדר, אני מוגנת" אמר והוא נישק אותי בחום "מקסימום אברח איתך לדרום" ואני הנדתי בראשי בחיוך קטן "אתה משהו מיוחד, אופטימי תמיד" אמרתי והוא העביר יד בשערי הארוך בצחוק שקט "מישהו צריך להיות,לא כך?" 


הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1Where stories live. Discover now