"איך את חושבת שאפשר?" שאל דרטיאן וחייכתי חיוך רחב "כמו שלימדת אותי, לנצל את האפשרות להשתמש בחיות" השבתי ועצמתי את עיניי "אנסה להביט דרך עיניו של פרפר."
עצמתי את עיניי וניסיתי להתרכז, מנסה למצוא משהו שאוכל להשתלט על מחשבתו, ראייתו וראיתי פרפר כחול ויפה, נח על עץ ירוק ועתיק יומין.
"גאה בך" שמעתי את לחישתו של דרטיאן, נזהר לא להוציא אותי מריכוז בעודי מביטה דרך הפרפר, לא מכירה את האיזור בו הוא נמצא כעת. פקדתי עליו לעוף, מסתובבת מסביב ורואה את המערה הסלעית האטומה בה אנו נמצאים, נדמת כמו גבעה שעלייה צמחים ירוקים.
התחלתי לנסות להוביל אל מקומות צרים או נמוכים ורואה כי יש כמו בור שניסו לכסות אותו "אין לי אפשרות להמשיך מכאן, צריך למצוא את זה מבפנים" אמרתי לדרטיאן "אני חושבת שמישהו היה פה לפניך וכיסה את המקום הזה מתחת לפני השטח" יצאתי מן הטרנס שהייתי בו, משפשפת את עיניי ששרפו קלות.
"אני גאה בך מאוד" אמר בחיוך ולקח אותי לחיבוק, מרים אותי קלות "לא השגתי כלום עדיין אין לך במה להתגאות" אמרתי מאוכזבת מעט אך דרטיאן נשך את הלחי שלי קלות "אל תדברי ככה, השגת המון. אנחנו יכולים לנסות למצוא את זה. זה בטח נמצא עמוק יותר במערה לאחר המרווח שמצאתי בפנים" השיב והנהנתי
"קדימה לעבודה" אמרתי מרוצה.
עמדנו מול הקיר החלש במערה, נושמים עמוק ויודעים שיכול לצאת מזה אסון אך עדיף מאשר שימצאו ויתלו אותנו עוד היום. זו ברכה שעד כה לא מצאו אותנו, שלא עלו על המיקום שלנו ונתן לנו יתרון קל.
"בסדר נעבוד ככה" החל דרטיאן וכחכח בגרונו "את צריכה לעשות לנו מגן, לנסות שהוא יהיה חזק יותר מעוצמת ההדף שתהיה כנראה ואני אטפל בקיר" הנהתי בהסכמה ושינינו צורה, פורסת את ידיי לצדדים ועוצמת עיניים בניסיון לרכז את כל האנרגיה שבגופי כדי להוציא אותה החוצה סביבנו.
"אני מתחיל" הודיע ופקחתי את עיניי, מנסה להחזיק את ההילה סביבנו ללא ייאוש ורואה אותו הופך את זרועו לשחורה משחור, קומץ לאגרוף ומחזיק את נשימתו בפנים.
בתנופת אגרוף חדה ומהירה הכניס אל תוך קיר האבן הקר וקול פיצוף נשמע, מרגישה את הרצפה רועדת מתחת אל רגליי ומביטה למעלה כדי לראות חלקי אבן נופלות על המגן כמו גשם "דרטיאן, צריך לעבור מהר לצד השני, זה הולך לקרוס" אמרתי בלחץ וענן אבק חסם את ראייתנו ממה שיש קדימה "בואי, לא משנה מה יש שם צריך לעוף מפה מהר" אמר ולקח את ידי וההילת מגן נשברה, מתחילים רוץ במהירות בעוד האבנים נופלות מאחוריינו וחוסמות את הדרך החוצה.
בעודנו מתנשפים לא ראינו דבר, הכל חשוך, כה חשוך שאיני רואה אפילו את עיני הבדולח הבהירות שלו.
יצרתי כדור אור קטן בידי, שמה בנינו ומביטה בפניו "הצלחנו אני מניחה, רק צריך לקוות שלא נמות כלואים כאן. אני מקווה שהפיצוץ לא משך תשומת לב של אנשים" אמרתי ודרטיאן שילב את כף ידי בשלו "בוא נתקדם פנימה."
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
