"איפה נשאר הלילה?" שאלתי ודרטיאן נאנח, מרים את עצמו מן הקרקע הסלעית הקרה ולובש את בגדיו "אנחנו חייבים לחזור, כאילו הכל כרגיל למרות מה ששמענו" השיב והעביר את מבטו אליי "עד שנדע מה לעשות בהתאם למצב" המשיך ואמר והשפלתי את מבטי, מחבקת את גופי הצנום ושיערי הזהוב הארוך מכסה את גופי החשוף "אני מפחדת, אני מודה. זה מזעזע אותי שהוא תומך באמצעים שלהם ובמיוחד לאחר מה שהם עשו לאימי" הרגשתי את ידו הגדולה והחמה נחה על ראשי בנחמה, מתכופף על ברכיו וממשיך ומלטף את ראשי "אני פה איתך, לא אעזוב אותך ולא אתן להם לפגוע בך בשום דרך אמה" אמר בקול שמנסה להבהיר את עצמו היטב, מרים את פניי על מנת שאביט בעיניו הכחולות המכשפות "אני יודעת" לחשתי בשקט ולקחתי את ידו, קמה ומתארגנת על מנת שנלך חזרה לארמון, חזרה לגיהינום האישי שלי.
חזרנו בזהירות אל תוך הארמון דרך כניסות נסתרות שהכיר. עוברים את כל השומרים ואנשים שכדאי שלא ידעו על קרבתנו. הלילה היה מלא כוכבים וקר, קר כמו ההרגשה בתוכי כרגע.
לעולם לא חשבתי שמגנבת זהב לעם ויורשת הכתר אהפוך לנסיכה נרדפת ומתגוננת. הגענו לקומה העליונה אל יציאה מסתורית ישירות למסדרון המואר רק על ידי אור נרות חלש, מסתכלים בזהירות מסביב ונפרדים זה מזו בנגיעת ידיים קלה.
פתחתי את הדלת הגדולה של חדרנו, כריסטיאן יושב במיטתנו וספר בין ידיו "חזרת?" שאל וקולו נטרלי, אפילו קר "כן, נשמתי אוויר וטיילתי קצת" השבתי, מנסה שקולי לא ירעד מן הצמרמורת והעצב שאני מרגישה כעת.
"איך היה?" שאל כאילו מתעניין והרים את מבטו אליי בזמן שסגרתי את הדלת בכבדות אחריי, מורידה את הבגדים המלוכלכים מגופי ומחפשת בגדי שינה לשים "היה מזג אוויר יפה ורוח טובה" עניתי אליו ושמעתי אותו מכחכח "דרטיאן היה איתך?" שאל וידעתי כי אין טעם להסתיר את החלק הזה בסיפור "כן" השבתי ונכנסתי לצד שלי במיטה, מתכסה בשמיכה הקרירה והחלקה. הרגשתי את ידו נוגעת בזרועי כאשר הפניתי את גבי אליו בשכיבה "אמה, אני מניח שסיפר לך" אמר בקול רשמי ונפלט מפי גיחוך "ראיתי במו עיניי לאחר שחיפשתי אותך" אמרתי והרגשתי את ידו מתקשה מן אמירתי, הוא לא ציפה לזה, לא היה מוכן לכך שאתפוס אותו על חם.
"זה לא כמו שזה נראה" אמר והתחלתי לצחוק ללא שליטה, מעיפה את אחיזתו מזרועי ומתיישרת "שלא תעז לשקר לי יותר ממה ששיקרת. ראיתי במו עיניי את הכל, יותר מידי ראיתי" השבתי והמשכתי "שמעתי את הכל ואיך אתה יכול לעשות לי את זה? אני יודעת שפגעתי בך אבל לא הלכתי לשתף פעולה עם הרודפים שלך!" צעקתי את הסוף ומביטה בעיניו שהתרככו אך לא נתתי לזה להפיל אותי.
"אתה לא יכול לקבל את הכל ולא תקבל, אני אנצח אותה ואני אפיל את שניכם" אמרתי בכעס חם ועיניי בערו, קמה מן המיטה ולפני שהספיק לומר משהו נוסף יצאתי החוצה, לא משנה לי שלבושי מינימלי וקר במסדרון העמום.
רוח קרירה חלפה על גופי מן החלון הפתוח ונתמכתי בקיר, הולכת לעבר חדרו של דרטיאן, לא אכפת יותר אם ידעו או לא למרות שזה כרוך בתלייתי מקורה במידה ויגלו על כך.
פתחתי את דלת חדרו בשקט ורואה אותו שוכב במיטתו בשלווה, גבו החשוף מציץ מן השמיכת הצמר הכבדה וחזהו עולה מעלה ומטה באיטיות. עלה חיוך על פניי בגלל מראהו השקט, ללא כל מסכת הציוניות והסנוביות שטורח לשים כל יום.
סגרתי בזהירות את הדלת מאחוריי והתגנבתי מתחת לשמיכתו, נכנסת בין זרועותיו שהרגשתי שמקבלות אותי בחומן המבורך. זרועותיו בחיבוק חזק עוטפות את גופי וריח גופו המתוק מרגיע אותי, מפיג את כל הכעס שהיה בי קודם "ברחת ממנו?"שמעתי את קולו הישנוני ופניו נכנסות אל חיק צווארי, מריח אותי בשקט "כעסתי, הוא ניסה להגיד שזה לא מה שזה נראה" השבתי ונאנחתי "כעסתי כל כך שהרגשתי את גופי עולה באש" המשכתי והוא הצמיד אותי עד אפס מרחק מגופו "אני אוהב אותך רגזנית שלי" לחש לאוזני וחיוך קטן עלה על פניי, מסתובבת אליו ומכה את חזהו קלות "שקט, זה מוצדק. הוא עבר לצד האויב שלנו" אמרתי וחיוכו דעך לאט, מלטף באיטיות את פניי ומתעמק בהן עם עיניו שהיו כהות בחושך "נעבור את זה, נפיל אותם ונראה להם עד כמה את חזקה. את המלכה שצריכה להיות, המלכה שלי" אמר ולחש את סוף המשפט, מצמיד את שפתנו בעדינות כאילו הוא מפחד לשבור אותי. זו לא הייתה כמו רוב הנשיקות שלנו שהן עוצמתיות, תשוקתיות ועזות אלא רכה, זהירה ואולי קצת חוששת.
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasyבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
