חזרנו לארמון והתכוננו לנשף לכבוד הפיכתי למלכה, הולכים לארח את כל אצילי הממלכות.
"בוקר טוב" שמעתי באוזני את דרטיאן שהניח נשיקה בשקע צווארי בזמן שהתארגנתי ומחבק את גופי מאחור "בוקר טוב אהובי" אמרתי בחיוך דרך המראה "את חושבת שנקבל היום את התשובה מכריסטיאן?" שאל והנהנתי "הוא חייב" השבתי והסתובבתי אליו, רואה אותו לבוש בבגדים המלכותיים שביקשתי שיכינו לו, בגדי מלך.
"זה הולם אותך מאוד" אמרתי והעברתי את ידיי על חזהו "תודה, את תמיד יפה" אמר ולקח את כפות ידיי, נושק להן וגורם לליבי לקפוץ, כל פעם שהוא נוגע בי הפרפרים בבטני מתעוררים, אני רק מתאהבת בו יותר.
ירדנו אל ארות הבוקר והעוזרים הביאו את כל האוכל לשולחן, רואה אחד בא אליי בריצה ומתנשף "מלכתי! הנסיך כריסטיאן הגיע הנה" הודיע וקמתי ממקומי "איך?" שאלתי והעוזר החל למלמל בלחץ "הוא אמר שהוא רכב הנה כל הלילה, שזה חשוב" העברתי את מבטי אל דרטיאן שגם הוא התרומם ממקומו ויצאנו אל שער הארמון.
השמש החזקה הבליטה את פסי הזהב שנותרו בשיערי השחור והפחם ועיניי בוהקות בזהובן.
"אמה!" ראיתי את כריסטיאן יורד מן הסוס מותש ומבוהל, לבן כמו קיר "מה קרה?" שאלתי והוא אחז בידיי בפתאומיות, שמה לב שהן רועדות "היא הרגה אותו אמה, היא הרגה את אבא שלי!" צווח ופערתי את עיניי בתהדמה ודרטיאן תופס בקולר צווארו "מה אמרת?" לחש אך טון קולו זועם. כריסטיאן הביט בעיניי אחיו ובלע את רוקו "אמרתי לה שאני מפר את האירוסין, שאני מוותר עליה בשביל הממלכה שלי" החל להסביר ודמעות "החלו לרדת מעיניו "והיא הרגה אותו...באכזריות כמו שלא ראיתי" מלמל והסבתי אליי את תשומת ליבו "והיכן היא כעת?" שאלתי ודרטיאן שיחרר אותו, מנסה להרגיע את זעמו אך אני מרגישה אותו רועד לצידי "היא נעלמה, אני לא יודע. אני מניח שהיא תבוא לכאן לאתגר אותך" ענה וידי התאגרפה "ניתן לה להגיע לכאן ונהיה מוכנים" אמרתי ולקחתי את ידו של דרטיאן, מפנה את מבטו אליי "אנחנו ננקום אותו, אל דאגה" ליטפתי את לחייו ומוחת את דמעותיו שיצאו לבסוף.
פניתי אל העוזר "תכין לכריסטיאן חדר בבקשה, עם שמירה צמודה ותביאו לו אוכל" אמרתי והעוזר קד, לוקח איתו את כריסטיאן. לקחתי את דרטיאן אחריי "בוא, אני רוצה להראות לך מקום, את המקום מפלט שתמיד הייתי בורחת אליו" אמרתי ונכנסנו אל האורווה, לוקחת את הסוס השחור שלי ודרטיאן את שלו, רוכבים ביחד.
הגענו אל חתיכת הגן עדן שתמיד הייתי הולכת אליה, מול הים השקט והרגוע.
"נכון יפה כאן?" שאלתי בחיוך ודרטיאן עזר לי לרדת מן הסוס בקלילות, ישירות אל בין ידיו "מאוד" השיב ונשק למצחי, הולכים ועומדים בקו המים, נוגעים והולכים.
"איבדתי את ההורה האמיתי היחיד שהיה לי" אמר באנחה עצובה והביט קדימה אל האופק, הים מחזק את צבע עיניו הכחולות "אבי תמיד אהב אותי אפילו שלא הייתי היורש האמיתי שלו בגלל היותי ממזר. הקשר ביני לבינו היה חזק ואני זוכר המון רגעים איתו" החל לומר ולקחתי את ידו בשלי כשהחלה להתהדק לאגרוף "הוא היה אדם טוב דרטיאן, אבא טוב עבורך. הוא רצה עד הרגע האחרון שאתה זה שתירש את מה שהוא עבד עליו קשה כל כך" אמרתי ודרטיאן הפנה את מבטו אליי "איך אני אעשה זאת כעת? בלעדיו זה בלתי אפשרי" אמר וחייכתי חיוך קטן "הכל אפשרי דרטיאן, אנחנו נעשה זאת אפשרי" אמרתי והעלתי את ידי הפנויה ללחי שלו, עוטפת אותה עם ידי ומביטה בעיניו "אנחנו יחד בזה אתה זוכר?" שאלתי והוא הנהן, מפנה את ראשו ונושק לידי "אנחנו ביחד" חזר על זה וחייכתי בנחמה "נדאג לכריסטיאן שיתחתן עם מי שמתאימה לו ושיחייה עימה שם או שאולי יהיה יד ימינך, מה שיבחר. נסיך הוא תמיד יהיה אך אתה צריך להיות המלך" אמרתי ודרטיאן הרים אותי בחיבוק לפתע, כורכת את רגליי סביב אגנו "אין לך מושג כמה אני אוהב אותך אמה. את הכל עבורי." אמר ונישק אותי באהבה.
ВЫ ЧИТАЕТЕ
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Фэнтезиבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
