הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 52

דרטיאן ישב והקשיב לכל אזרח שהגיע והתלונן, עזר, שפט והקשיב.
״אני גאה בך, ידעתי שתהיה מלך טוב״ אמרתי בסיום הערב ובאתי מולו, מסתכלת על כמה מרשים הוא נראה עם בגדי המלך והכתר שיושב על שיעור השחור שמסורק לאחור. שנינו לא היינו כמו בני מלוכה טיפוסיים ויותר מזה שנינו ממזרים. רק אחרי שאבי גילה לי את האמת הבנתי שכנראה זה למה תמיד נמשכתי לעזור לחלשים ואהבתי את מראה החיים הפשוטים.
״יש לי מלכה מדהימה שלימדה אותי הכול״ השיב ובחיוך וקם, נהיה גבוה ממני ומקרב אותי אליו צמוד, נושק למצחי ״אמה אהובתי״ לחש והרטיט את ליבי ברגע, תמיד כשהוא אומר את שמי אני לא עומדת בזה.
״דרטיאן...מה נעשה עם כריסטיאן?״ שאלתי ושמץ של דאגה נשמע בקולי.
״אנחנו ניתן לו להישאר כאן איתנו עד שימצא את מי שהוא יאהב ותתאים לו ויעבור לטירת הקיץ המשפחתית שלנו או לארמון, אנחנו צריכים להישאר כאן לתקן את הממלכה היקרה לך״ השיב וחייכתי קלות, מלטפת את פניו ״אתם בכל זאת גדלתם יחד, ואני הייתי אישתו לזמן מסוים, אנחנו צריכים לדאוג לו... הוא איבד את כולם״ אמרתי וסרטים הנהן ״בואי נלך לאכול, אני גווע״ אמר ופלטתי צחוק.

ישבנו כולנו סביב השולחן. השולחן שפעם ישבתי בו עם הוריי וכעת אני ודרטיאן במקומם ולצד אחד שלי כריסטיאן שהיה פעם בעלי הגורלי. השתיקה מביכה, מתוחה ומרגישה מחניקה. נעתי במקומי ללא הפסקה וכחכחתי בגרוני ״כריסטיאן״ אמרתי את שמו והוא הרים את מבטו מן הצלחת ״כן אמה?״ שאל והביט בי בעיניו הגדולות ״אתה תישאר איתנו כאן נכון? עד שנמצא לך מישהי שתאהב״ שאלתי חזרה והוא העביר את ידו בשיעור השטני שארך בזמן הזה, כבר ארוך משלי ולרגע חשתי קנאה מצחיקה, כמה שאני מתגעגעת לשיעורי הארוך.
״אני לא יודע״ אמר ובמבטו היה שמץ של עצבות שצבטה בליבי. שמתי את כף ידי על שלו בתמיכה והוא הרים את מבטו חזרה אליי בהפתעה ״אנחנו לצידך בסדר?״ אמרתי והעברתי את מבטי אל דרטיאן ששתק אבל הנהן שגם הוא תומך ״תודה״ אמר בשקט ולקח את ידו, קם ממקומו ״אני צריך לנשום אוויר״ המשיך והלך החוצה.
״אתה חושב שהברחתי אותו?״ שאלתי את דרטיאן שפלט צחוק ״אפשר לחשוב שנשכת אותו. הכל בסדר, הוא צריך זמן לעכל את הכל״ אמר דרטיאן והמשיך ״הוא איבד הכל. את אבינו, אותך, את כס המלכות שתמיד חלם עליו״ הוא צודק, במקום מסוים בגללי ובגלל דרטיאן הוא איבד את חייו שהכיר ולא רק, את חייו שחלם להגשים.
״אתה חושב שהייתי צריכה אולי לתת להכל לזרום ולקרות לפי הגורל הראשוני שהיה לי?״ שאלתי לפתע אחרי כמה דקות של שתיקה ודרטיאן קימט את גבותיו ״מה כוונתך?״ שאל והאמיתי ״אם לא הייתי כלכך בעייתית והייתי מקבלת את הנסיכות שלי כראוי והייתי שותקת לגבי כל הדברים ומתחתנת עם כריסטיאן לא היינו מאבדים כלכך הרבה״ השבתי ודרטיאן עצם לרגע את עיניו ונשם עמוק, דבריי פגעו בו במקום מסוים. הוא פקח את עיניו וקם, מציע לי את ידו ולקחתי אותה ״בואי ננשום קצת אוויר״ אמר והלכנו אל החממה שאימי אהבה לשבת בה, מריחה את ריחם המתקתק של הפרחים בהנאה.
״אמה, הדרך בה בחרת זו הדרך בה הגורל הנחה אותך״ החל לומר לפתע והסתובבתי אליו, רואה אותו עומד עם ידיו משולבות על החזה ״אני ואת נועדנו זה לזו והגורל הנחה אותנו זה לזו. את חושבת שלחיות בתוך קרבות ומלחמות לא צילק אותי נפשית? אני מבין את החשש שלך שכולם נפגעו בגללך אבל זה לא ככה״ הסביר והרגשתי את עיניי הימנית דומעת, הצד בו חזרתי להיות עם שיערי הזהוב. דרטיאן התקרב אליי לאט לאט וליטף את שיערי בחציו השחור, מנסה לנחם אותי ״תראי אותך, את אגדה. את הראשונה בהיסטוריה שמחזיקה בשני הכוחות״ אמר והרמתי את מבטי אליו וראיתי שמבטו הפך להיות מופתע.
עיני הימנית זהרה בצבעה הזהוב והעין השמאלית שלי כחולה ועמוקה כמו שלו.