הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 9

מצטערת שלא פירסמתי שבוע אבל לא היה לי אינטרנט :( 

_______________________________________

כשהציורים סוף סוף התייבשו לקחתי שמלה אדומה-שחורה עם שרוולים צמודים וחגורת זהב צמודה לגופי. היא נראתה משמלה כולכך יפה ואת שיערי קלעתי בצמה שארכה יותר ויותר בכל יום והכתר על שיערי . יצאתי מסיירת בארמון הענק והוא השתנה כולכך מאז שהייתי בת 6 וביקרתי פה. אני זוכרת שהקירות היו סגולים כמו סמלם ועם ציוריי צבאים. 

לארבור ממלכתי זה זאבים והצבע צהוב שולט ויש גם את ממלכות הנשר והנחשים, חיות מזכירות לנו תכונות של בני אדם.  עליתי לעליית גג מביטה מסביב, פעם החדר שלי היה פה ועכשיו זה חדרי שניה של משרתים וזה טוב שהם דואגים להם, למשרתים שלהם שנאמנים להם . אני זוכרת איך אני וכריסטיאן היינו רודפים זה אחרי זה ואז עומדים במרפסת פה ומשתלשלים מהחבל עד למטה. "מה את עושה כאן?" שמעתי מישהי והסתובבתי מהר מבוהלת "מצטערת.. פשוט העלתי זיכרונות וסיור" השבתי בהתנצלות. זו הייתה אישה מבוגרת בבגדים פשוטים, כמו טבחית או משרתת המלכה "או את הנסיכה" אמרה בחיוך "אני זוכרת אותך נערתי" המשיכה האישה והרמתי גבות "באמת ? " שאלתי בחיוך קטן  "כן כמובן פשוט לא זיהיתי כיוון שגדלת להיות יפהפייה כזו" התקרבה וליטפה את לחיי מעט "בהצלחה לך"  אמרה האישה והלכה להמשיך בעבודתה ואני הלכתי גם, מנסה להיזכר בה. אני זוכרת שהייתה מישהי שתמיד הייתה נחמדה אליי ועזרה לי, שסיפרתי לה הכל. רונדה היה שמה, כך אני זוכרת לפחות והדבר היחיד שאני יודעת אחרי זה שהייתה מכה ונפלתי בחוסר הכרה. 

_________________________________________

  התעוררתי בטישטוש מביטה לאט מסביב וראשי פעם בכאב . לא זיהיתי איפה אני "אמה,אמה פה" שמעתי קול שקט וחיפשתי את הקול רואה צללית מטושטשת "מה קרה?" שאלתי בקול נמוך ובגימגום "מצאתי אותך בארמון מעולפת וזה שפגע בך ברח, מה שהוא השאיר היה פתק שכתוב בו- כוחך יהרוג אותך,יום אחד ניפגש" השיב לשאלתי וזיהיתי כדרטיאן, הוא הניח את המגבת הרטובה על מצחי "ואיפה אנחנו?" שאלתי "בחדר שלי" השיב והבטתי בו בבלבול "אבל אתה גר בארבור בכלל" התיישבתי מעט על מרפקיי "כן, אבל אני נולדת בארמון" נאנח ונשם עמוק "אני ממזר המלך "