צלקות

פרק 33

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפרק הסיום! אני יודעת שעבר הרבה מאוד זמן, ואני אכן מתנצלת על כך, אבל אם קיבלנו בסוף פרק שיעמוד בציפיות של כולנו (כולל שלי), אז מה זה כבר משנה?

אני אחפור ואתן כל התודות והסליחות שלי בסוף הפרק, כי אני חושבת שאתם יותר ממני מצפים כבר לקרוא את הפרק הזה.

רק הערה קטנה לפני- בגלל הפער הענק בין הפרק הזה לקודם, ממליצה מאוד לקרוא שוב את השתי פרקים אחרונים (האמת שלקרוא את כל הסיפור מחדש) ולעשות ריענון למה שקרה כדי שלא תרגישו כאילו נאבדתם באמצע הפרק הזה.

באופן כללי ממש, בפרק האחרון הפסל נגנב מאירוע ההתרמה, התבצעה חקירה וכל הראיות הצביעו כלפי רוקסי שבעצם לא עשתה שום דבר, הודות לשרלוט שרצתה להעיף אותה מהתמונה לתמיד. קימברלי וג'ייסון לא ידעו אם להאמין לרוקסי, רוקסי וג'ייסון רבו, הוא חושב שהיא אשמה, היא ברחה, ובום, הגענו לנקודת ההווה.

זוכרים קצת? יופי, כי גם אני כבר לא.

שירנו להיום הוא King for a Day של Pierce the Veil ft. Kellin Quinn (אני חושבת שהוא תופס את הכאוס של הפרק הזה בצורה משולמת)

תיהנו מהפרק! :)

--

"הי."

משהו נזרק עלי, אולי אבן קטנה?

"את ערה?"

ממש לא רציתי לפקוח את העיניים שלי, הייתי מותשת מעל כל דמיון ורק רציתי להמשיך לישון. אבל מי-שזה-לא-היה חשב שזה בסדר לזרוק עלי אבנים קטנות ולהעיר אותי, אחרי כמעט יותר מ-24 שעות מייגעות שעברו עלי ללא שינה או רגע לנוח. לא תיארתי לעצמי עד כמה מותשת הייתי עד שהצלחתי למצוא רגע לשבת על ספסל ברחוב, והעיניים שלי פשוט נעצמו מעצמן.

עוד אבן נזרקה וניתזה מהספסל בקול קרקוש, אבן אחרת פוגעת לי בקצה הקדקוד- וזה היה הקש ששבר את גב הגמל עבורי. עוד לפני שהייתי ערה לגמרי, הידיים שלי תפסו בשולי המעיל של האדם הזר באיום, הפנים הזעומות שלי מאוד קרובות למופתעות שלו, והזעם על כך שהעיר אותי מהשינה בדרך מציקה שכזו מלהיט אותי מבפנים בליל חורף קר כמו זה.

הנשימה שלי התאבכה באוויר הקר ישר בפניו של חסר הבית שניסה להעיר אותי, הידיים שלי כמעט וקורעות את המעיל המרופט שלו מעל לגופו. עם רצף האירועים הנוראי שעבר עלי בשעות האחרונות, הדבר האחרון שהייתי צריכה עכשיו זה מישהו שיעיר אותי מהשינה באמצעות זריקת אבנים קטנות היישר לעברי.

"תן לי סיבה אחת טובה למה לא כדאי לי לפרק אותך עכשיו." איימתי עליו בשיניים חשוקות, האף שלי כמעט ונוגע באפו השמנוני והמלוכלך.