היי היי היי, ברוכים הבאים לעוד פרק! אוח, זה מרגיש נפלא לפרסם שוב פרק אחרי כל כך הרבה זמן! אני חייבת לציין שהתגעגעתי מאוד! אחרי שבוע ארוך וקשה, אני שמחה לחזור לסוף שבוע שבו אני מפרסמת עוד פרק ורואה כיצד אם מתרגשים בעקבות זה! ^^
יש לי חדשות משמחות בסוף הפרק, אז תוודאו שאתם קוראים את ההערה שלי בסוף! אז בלי יותר מדי חפירות, תיהנו מהפרק המיוחל! :)
השיר שלנו להיום- Pink של Aerosmith (מזהירה מראש שהקליפ די מטריד, אבל שיר מעולה ללא כל ספק)
--
"חכי לי!" שמעתי את ג'ייסון צועק מאחורי.
סובבתי את הראש בשביל לראות באיזה מרחק הוא נמצא ממני כעת, והשתעשעתי מאוד לראות עד כמה נראה מפוחד שהוא גלש לו באיטיות על הגלגליות שלו, נזהר בכל תנועה שלו מהפחד לאבד את שיווי המשקל ולצנוח על הרצפה. בצירוף מגניי המרפקים והברכיים, והקסדה הצבעונית על ראשו הוא ממש הזכיר לי ילד קטן.
"זאת כבר הפעם החמישית שאני עוצרת בשבילך!" התלוננתי אחרי שהוא עשה את דרכו עד אלי, אבל החיוך היה ברור בקולי שליפפתי שנית את הרצועה של לולה סביב ידי, שהייתה להוטה להמשיך בהליכה שלה. בזמן שחיכתה שג'ייסון יגיע עד אלינו, היא החליטה להתיישב על הדרך ולגרד בעזרת רגלה האחורית את אחורי ראשה.
"אני לא עשיתי את זה הרבה זמן, בסדר?" הוא ניסה לתרץ את עצמו. "ואין לי כלבה שתרוץ ותגרור אותי ביחד איתה."
"רוצה אתה לקחת את הרצועה?" אתגרתי אותו וניסיתי להציע לו את הרצועה של לולה, שהוא כמובן מיד סירב לקחת.
"אני עוד אעוף קדימה ואאבד אותה בטעות." הוא הרחיק את היד שהצעתי לו אשר החזיקה ברצועה של לולה והתעקש להמשיך לגלוש הלאה ללא עזרה, למרות שראיתי את הפחד בעיניו בכל רגע שהוא חשש שיש לו את הסיכוי, אפילו הקטן ביותר, לאבד את שיווי המשקל וליפול ארצה.
"היא מאוד ממושמעת, היא לא תברח." הרגעתי אותו והמשכתי לגלוש לצידו, מנסה שוב לשמור על קצב איטי למרות לולה הנרגשת שיכולה לגרור אותי יחד איתה הלאה והרחק מג'ייסון אם תרצה בכך.
"אני עדיין לא רוצה לקחת את הסיכון." הוא ענה לי וצפה ברגליו, כאילו הוא חשד שאם לא ישגיח על כפות רגליו מחליקות כנגד האדמה, הוא בוודאות לא ידע מה הן עושות ויאבד את שיווי המשקל הקלוש שניסה לשמור.
"אתה תמיד כזה פחדן?" עקצתי אותו, מחליקה לידו בקלילות וללא קושי או פחד הגלוי לעין- לעג סמוי לדרך שזה ג'ייסון התקשה כל כך לגלוש כמו שצריך לעומתי.
"אני זהיר, יש שוני." הוא תיקן אותי, ולשנייה היה לא מרוכז. הוא הצליח לאבד את מנח רגליו וכמעט התגלגל בלי שליטה ועמד ליפול, לפני שהספיק לייצב את עצמו מחדש. יכולתי לשנייה לזהות פחד טהור ניצת בעיניו האפורות ששלחתי אליו ידיים ברצון לעזור לו להתייצב, אך הוא הספיק לעשות זאת בעצמו עוד לפני שזכיתי לגעת בו.
BẠN ĐANG ĐỌC
צלקות
Lãng mạnהחיים הם דבר קשה לשם עצמו, אבל עבור רוקסי הם קשים במיוחד. אחרי שנים קשות בבית יתומים, רוקסי ברחה אל הרחוב בחברת הכלבה האהובה שלה לולה, ושניהן חיו חיים קשים ומלאי עליות ומורדות ברחובות העיר ניו-יורק הידועה לשמצה. אבל מה קורה שיום אחד, שרוקסי קיבלה א...
