צלקות

פרק 26

היי אנשי, מצטערת לגבי יום האיחור! פשוט עברו עלי קצת ימים חסרי שינה, ובגלל שאני כותבת בלילה לא היה לי הכוח להשאיר אפילו עיניים פקוחות, ובטח שלא לכתוב פרק. אבל הי, עדיף יום איחור מאשר בלי פרק בכלל :)

ואני לא יודעת מי מכם שם לב, אבל הגענו ל-7 אלף קריאות ומעל אלף הצבעות????? זה פסיכי! המספרים האלה נראים לי אסטרונומים, ושמחה על כל קורא שמצטרף התורם לקהילה הגודלת שלנו, ואני לא יכולה להפסיק ולהודות לכם על כך שאתם פשוט קוראים נפלאים :)

אז בלי יותר מדי מילים מיותרות, השיר של היום הוא Blood //Water של Grandson 

תיהנו מהפרק! :)

--

העצבים שלי היו על הקצה שהלכתי ברחוב אל עבר נקודת המפגש שמרקוס תיאר באוזני בשיחת הטלפון- אותה שיחת טלפון גורלית שגרמה לי להבין שכעת לא רק חייהם של ג'ייסון וקימברלי עומדים על הפרק. כרמן המסכנה, איך היא דרדרה לכל זה? חשבתי שאחרי התקרית האחרונה שעירבה סכין היא תדע לשמור מרחק ממרקוס, אבל אני מנחשת שזה לא קרה אם היא עכשיו מוחזקת על ידו.

הייתי חייבת להגיע אליה בזמן הקרוב, רק שיש דבר אחד שמנע ממני לעשות זאת מיד. בעודי הולכת עם לולה ברחוב- שלשם שינוי נראתה מאושרת מההזדמנות לצאת מהבית- וחושבת על אלף ואחת אפשרויות להציל את כרמן ולהתחמק ממרקוס והבוס המשוגע שלו, שמתי לב למשהו מזווית העין שלי. הייתי בחצי הדרך למקום המוגדר שבחנתי במכונית אחת שראיתי בכל פעם שסובבתי את ראשי- מכונית קטנה מחברה מוכרת שרואים כמעט בכל מקום בכביש. אבל בלהבדיל משאר המכוניות כמוה על הכביש, זאת הייתה בצבע אדום בוהק שבלט מאוד בין כל המכוניות בצבעי לבן, אפור, שחור, או צהוב של מוניות. צבע אדום הוא לא היה אחד שבדיוק השתלב עם הסביבה, ולכן היה קל מאוד לאתר את אותה מכונית אחרי כמה רחובות שעברתי ושמתי לב שהיא נוסעת בכיוון שלי.

לא לקח הרבה להבין שמי שישב במכונית עקב אחרי, והעובדה ששמתי לב לכך העיד שהוא גם לא מנוסה בעבודת ריגול- מה שאמר לי שזה לא יכול להיות מישהו כמו מרקוס או אנשים שהוא עובד איתם. אם הם הצליחו להשיג את מספר הטלפון שלי שיש רק למספר מצומצם של אנשים, ועוד לצלם אותי בלי שאני הייתי מודעת לכך- הם היו יודעים איך לבצע עבודת ריגול כמו שצריך. מה שאומר שזה מישהו אחר, והייתה לי הרגשה טובה מאוד לגבי מי בדיוק היה במושב הנהג ועקב אחר כל תנועה שלי.

בשלב מסוים החלטתי לפנות אל תוך סמטה שתסתיר אותי מעיני הנהג שעקב אחרי, לאחר שעשיתי את מרבית הדרך אל מקום המפגש, אבל עדיין במרחק מספיק בשביל שלא יבינו מה הוא יעדי. עשיתי עיקוף מעל גדר תיל שהיה מעט קשה לטפס עליה עם המגפיים בעל העקב הקטן שהחלטתי לנעול, אבל עדיין היה אפשרי. את לולה החמקתי דרך פרצה שהייתה באחד מהצדדים של הגדר, וחזרתי אל אותו הכביש שממנו פניתי. כמו שחשדתי, המכונית האדומה עצרה בצדי הדרך והמתינה שם. יכולתי לראות ממרחק קצר ממני את הנהג מחפש אותי מעל ההגה, מנסה לקלוט שם רחוב שיגרום לו להבין לאן פניתי. הוא לא היה אדיוט גמור בכל הקשור לריגול, משום שהוא לא העז לצאת מרכב ולעקוב אחרי באופן רגלי.