צלקות

פרק 21

היי היי היי, ברוכים הבאים לשישי-פרק! אולי מעכשיו אני אתחיל לקרוא לזה ככה, כמו המוסף עיתון הזה שישבת? אני בדרך כלל מחפשת אותו רק בשביל התשחצי ענק בסוף. 

טוב, אנחנו סוטים מהנושא כאן! אתם יכולים לנחש איזה סיפור עבר ה-5 אלף קריאות? אני אתן לכן רמז קטן- זה הסיפור הזה. טוב, לא רמז קטן, זאת די התשובה :/ אבל איך אפשר שלא להיות מאושרים? תודה רבה לכולכם על האהבה והתמיכה שלכם, אתם מדהימים! ❤

השיר שלנו להיום- Dream a Little Dream of M של The Mamas & The Papas, די קלאסיקה נוסטלגית כזאת :)

תיהנו מהפרק! :)

__

דניאל עזב בבוקר למחרת, אחרי שנראה עייף למדי אחרי התלונות שלו מכל הרעשים המשונים בלילה. זה היה מבדר מאוד לראות כיצד ג'ייסון כמעט נחנק מהקפה שלו בבוקר, אבל אני חושבת שגם אני וגם הוא הרגשנו מעט הקלה כאשר דניאל עזב לעבודה שגרמה לו לבוא לניו-יורק מלכתחילה. הוא אמר שישתדל לבקר כאשר העבודה מאפשרת לו, אבל למזלי זה לא קרה.

במשך השבוע שבו קימברלי עדיין הייתה בשיקגו, אני חילקתי את זמני בין טיפול בלולה לבין בילוי עם ג'ייסון. הלילה שבו בילינו יחדיו מתחת לשמיכות בפעם הראשונה השאיר אחריו טעם של עוד, ובכל פעם שאנחנו רק נמצאנו יחדיו באותו החדר, לא לקח זמן רב עד שהדלת נסגרה והסתירה את מה שקרה בפנים. כל פינה בבית גרמה לחלק חדש להתגלות בין שנינו, צדדים שונים שלא ידענו שקיימים אחד בשנייה הגיחו לפתע והפתיעו בכל פעם מחדש. לא היה נראה כי הרעב המוזר בין שנינו ידע שובע, לא משנה כמה פעמים בילינו יחדיו בדרכים האינטימיות שלנו.

חלק מהפעמים היו מתוקות ועדינות, מרגשות עד דמעות ומכילות כל כך הרבה רגש ורצון לאחוז אחד בשנייה קרוב ככל האפשר בשביל למצות את הרגע כמה שרק נוכל. אך היו גם פעמים שבו התשוקה נגלתה, וגרמה לצד החייתי בכל אחד מאיתנו להופיע ולהשליט את הכאוס שחשנו בתוכנו. נדהמתי מטווח הרגשות שג'ייסון גרם לי להרגיש- ממיוחדת ועדינה כמו בובת חרסינה שהוא פחד לסדוק, עד למגע קשוח ומענג שגרם לנשמתי להעתק, והותיר אותי תשושה אך מסופקת מכל בחינה. כל לילה במשך השבוע נרדמנו אחד בזרועותיו של השנייה, אם זה היה בחדרי או בחדרו. היה זה כבר מנהג קבוע להתעורר בבוקר למחזה עוצר הנשימה של פניו השלוות של ג'ייסון אל מול שלי- משהו שגרם ללבי להחסיר פעימה בכל פעם שפקחתי אליו עיניים- או לראות כיצד עיניו האפורות נצצו באור הבוקר וחקרו את פניי בזמן שהתעוררתי מהשינה.

למרות הווידוי שלי ביני לבין עצמי שאני אוהבת אותו, ולמרות כל הפעמים שהיינו יחדיו ונרדמנו אחד ליד השנייה בלילות- לא העזתי לומר לא זאת לפניו. רציתי כל כך לספר לו כיצד הרגשתי כל כך מיוחדת ומאושרת ביחד איתו, איך שהוא גרם לי להרגיש דברים שרק אני והוא יכולים ליצור יחדיו, את השמחה שלי להתעורר אליו בכל בוקר, והידיעה שהוא שם איתי לא משנה מה. אבל מהפחד לאבד את זה, לא העזתי לגרום לו לפתח תקוות לגבי העתיד שלנו יחדיו, במיוחד תחת האיום של מרקוס שצץ במוחי לפחות פעם ביום. אם ג'ייסון יתוודה שגם הוא אוהב אותי, או יידע כיצד הרגשות שלי כלפיו עמוקים יותר משנודע לו, אני לא יודעת מה אעשה עם עצמי ברגע שאבגוד באמון שלו, או שהוא וקימברלי יכולים להיפגע בגללי. איך אוכל להמשיך לחיות עם עצמי בידיעה שהם נפגעו אך ורק באשמתי?