היי, פרק חדש, סוף כל סוף! אני יודעת שאחרי סוף הפרק הקודם חלקכם בטח רוצים להרוג אותי, ובצדק. אבל לא חשבתם שאני אתן לסיפורם של רוקסי וג'ייסון להיות כזה צפוי, נכון? הו, לא ולא ידידי, זה רק מסתבך...
כמובן שאני צריכה לציין שאנחנו עברנו את ה-300 הצבעות, ואנחנו מתקרבים במהירות הבזק לעבר אלפיים קוראים! מה עוד ואכל לומר חוץ מתודה ענקית לכם, ועל כך שאתם מתלהבים ואוהבים את הסיפור הזה כל כך. זה אומר המון בשבילי לדעת שאני מצליחה לבדר אחרים ולשמח אותם בעזרת הסיפור שלי, זה אומר הכל בשבילי לדעת שאנשים שמחים לעוד פרק שמתעדכן, ומחכים לבא אחריו בקוצר רוח :)
השיר שלנו להיום- Creep של Radiohead, אבל הגרסה האקוסטית :) אני בוחרת לדמיין שבתחילת הפרק (כפי שתקראו עכשיו) שרוקסי שרה ומנגנת את השיר הזה, אבל אתם יכולים לדמיין ולבחור איזה שיר שבא לכם.
תיהנו מהפרק! :)
--
ידי השמאלית פרטה בשאט נפש על גבי המיתרים, בעוד שהשנייה מקמה את עצמה הלוך ושוב לאורך צוואר הגיטרה ולחצה על המיתרים ברגע הנכון. הנגינה שלי הייתה גסה ומלאת עצבים, וקולי היה צרוד ששרתי בזמן הנגינה.
עיני היו עצומות שניסיתי רק להאזין, ומחשבותי התעופפו להן למקומות שונים בזמן שפרטתי על המיתרים באגרסיביות ופצחתי בשיר שמילותיו דיברו אלי יותר מכל רגע אחר. למרות כל הרגש, כל גופי הגיב באוטומטיות למצב. המחשבות שלי היו מרוכזות אך ורק בו- בזיכרון של המגע החמים שלו על כף ידי וצדי פני, ריחו הגברי שלא יכולתי לשכוח אפילו אם ארצה, המשיכה הבלתי מוסברת שגררה אותי אליו והכהה את חושי במידה כזאת שלא הבנתי מה אני עושה. למה נתתי לעצמי להיאבד ברגע? למה נתתי לעצמי להיכנע לפיתוי ולטבוע בעיניו, פשוט להתמסר אליו ללא שום התנגדות מצד ההגיון שלי?
וג'ייסון... מה הוא חשב לעצמו? האדם הכי הגיוני שהכרתי עד כה פשוט עשה צעד כה נעז ולא מתאים לו, נכלא לתחושות לא מוסברות שהשתיקו את ההיגיון באותו הרגע. אם לא הרצון העז שלו להתקרב אליי כדי שאסלח לו, הוא בטוח לא היה מעז לעשות דבר כזה... או שכן?
המיתרים סבלו מנח זרועי ומסערת הרגשות שהתחוללה בי, ההיגיון והלב נלחמים אחד בשני בקרב שבו לא ברור מי מהשניים ינצח בסופו של דבר. צלילי ההיאבקות נפלטו מתוך כלי הנגינה שנח לו בחיקי, ומגרוני ששר בקול שהפך לצרוד ונרגש שביטאתי את אותן מילים כואבות כל כך. לא הרגשתי חופשיה הפעם, הרגשתי בלבול, כאב, חוסר וודאות. השמחה והחופשיות שהרגשתי בכל פעם שניגנתי התחלפה במשהו יותר חריף ועמוק, משהו שבער בתוך תוכי ולא העזתי להוציא כבר זמן רב מאוד.
סיימתי את השיר במילותיו האחרונות ובפריטות קלות על המיתרים שהאנרגיה שכחה לה והתחלפה בבת אחת ברגשות הכאב והעצב שניסיתי להסתיר ולקבור עמוק בתוכי. חשקתי במגע החמים הזה, בהימצאות אדם אחר שם לידי שיחזיק אותי בזרועותיו ויגרום לי להרגיש נחוצה, נאהבת. לא חשתי במגע רך ומלטף כמו שלו אף פעם, בעדינות שהוא נהג בה, ובדרך שבה אחז בי כאילו אני עלולה להישבר תחת מגע חזק מעט יותר. למה הוא התייחס אלי כך, למה הוא נהג בי בצורה כזאת? מתי התחלפו העקיצות האקראיות במגע אינטימי וברצון לחלוק נשיקה?
YOU ARE READING
צלקות
Romanceהחיים הם דבר קשה לשם עצמו, אבל עבור רוקסי הם קשים במיוחד. אחרי שנים קשות בבית יתומים, רוקסי ברחה אל הרחוב בחברת הכלבה האהובה שלה לולה, ושניהן חיו חיים קשים ומלאי עליות ומורדות ברחובות העיר ניו-יורק הידועה לשמצה. אבל מה קורה שיום אחד, שרוקסי קיבלה א...
