הלו אנשים, ברוכים הבאים לפרק נוסף! אני שוב מצטערת שלוקח לי קצת יותר מדי זמן לעלות פרקים בזמן האחרון, אבל זמנים עסוקים קוראים לזמני המתנה יותר ארוכים! יש לנו פרק טיפה ארוך היום, אני מקווה שזה יפצה על זה :)
למרות שהוא לא חלק מקהילת וואטפד, אני חייבת לתת אזכור קטן וקרדיט לחבר טוב שלי (שדרך אגב היום חוגג יום הולדת, אז אין יום יותר טוב מזה להודות לו בפומבי) שנתן לי רעיון מושלם לפרק הזה! אז תודה לך בנאדם (אני אראה לו את זה מתישהו), ויום הולדת שמח! :)
השיר שלנו להיום- Crawling In the Dark מאת Hoobastank
תיהנו מהפרק! :)
--
כרמן נאלצה לרדוף אחרי עם לולה ברחוב כאשר התהלכתי במהירות שלובתה בחמת הזעם שלי כלפי כל המצב המחורבן הזה. לא מספיק שמישהו שאהבתי- החבר הראשון שלי- בגד באמון שלי עם מישהי אחרת, המישהי הזאת עוד נאלצה לבשר לי שהחבר שלי- אם בכלל אני אוכל אמשיך לקרוא לו ככה- הוא בכלל לא מי שאני חושבת שהוא. איזה מן חוצפה יש לה לבוא ולנסות לערער את דעתי כך?! אני מכירה את ג'ייסון טוב מספיק בשביל לדעת שהיא רק מנסה לסכסך בין שנינו... אבל האמנם? הוא הרגיש בנוח להסתיר ממני את הארוסה החדשה שלו, אז מה עוד הוא מסתיר ממני שאני לא יודעת לגביו? עם המזל שלי, אולי בכלל לא קוראים לו ג'ייסון!
"אמ... לאיפה אנחנו הולכים?" כרמן ציפצפה מאחורי, מנסה לעמוד בקצב שלי ומתנשפת מהקצב המהיר של ההליכה שלי שגרמה לפער ביני לבינה הודות קומת גבהי, או יכול להיות שגם מרגליה הקצרות משלי.
"לא יודעת," סיננתי אליה, ההליכה שלי עדיין מהירה ולא נותנת לה זמן לצמצם את הפער בינינו. "פשוט נסתובב."
"אבל מתחיל להיות מאוחר!"
"טוב, חבל." הגבתי, רגלי הולכות מעצמן ופונות בעיקולי מדרכה שונים. "אני לא חוזרת לשם."
"רוקסי, תעצרי שנייה!" כרמן התחננה בפני מתנשפת, לולה נובחת ומאשרת שגם היא רוצה זמן לנשום קצת.
בלית ברירה עצרתי באמצע הדרך, עדיין מרגישה מלאת אדרנלין מכעס שלא מצא לו דרך מפלט אלא רק על ידי הליכה מהירה ומצב רוח מחורבן כלפי כרמן שרק ניסתה להבין מה לעזאזל קרה.
"תודה רבה באמת," היא התנשפה קלות שהצליחה להשיג אותי, מסרקת פיסות שחמקו משיערה הארוך והאסוף בזנב סוס. "את יכולה להסביר לי מה לעזאזל קרה? אני עוזבת את הבית לשעה, ושאני חוזרת את לא מפסיקה להתעצבן ובורחת?"
"מה את, אמא שלי?" ירקתי בכעס. אפילו לא הזיז לי הבזק הכאב הקל שהיה בעיניה הכהות, וגם העובדה שהשוותי אותה לדבר הקרוב ביותר שהיה לאם- טיפאני, אמי המאמצת- למרות שלה בכלל לא היה אכפת כיצד הרגשתי לעומת כרמן.
YOU ARE READING
צלקות
Romanceהחיים הם דבר קשה לשם עצמו, אבל עבור רוקסי הם קשים במיוחד. אחרי שנים קשות בבית יתומים, רוקסי ברחה אל הרחוב בחברת הכלבה האהובה שלה לולה, ושניהן חיו חיים קשים ומלאי עליות ומורדות ברחובות העיר ניו-יורק הידועה לשמצה. אבל מה קורה שיום אחד, שרוקסי קיבלה א...
