צלקות

פרק 23

היי היי אנשים, ברוכים הבאים לפרק חדש! אני מתנצלת שוב על העיכוב ביום, אבל לפחות עכשיו תוכלו לקבל פרק בשביל לסגור איתו רשמית את השבוע ^^

בהכרזה רשמית אנחנו קרובים מאוד מאוד ל-6 אלף קריאות, ועברנו את ה-900 הצבעות! אני כמובן צריכה להודות לכם על האהבה שלכם לסיפור, ואני מקווה שהסיפור החדש ייצא (חדשות על זה בקרוב מאוד) הוא יקבל את אותה אהבה כמו הסיפור הזה. 

בלי יותר מדי מילים מיותרת, השיר שלנו להיום הוא Bulls in the Bronx של Pierce the Veil, תיהנו מהפרק! :)

--

שפקחתי את העיניים באותו הבוקר, הדבר היחיד שרץ לו בראשי אלו אותן שלוש מילים גורליות שהעייפות של ג'ייסון נתנה להן להימלט מפיו. בין אם הוא התכוון שזה יקרה או לא לא שינתה לי, אך העיקר היה שסוף סוף הוא הודה כי הוא חש אלי את אותן תחושות בוערות וחזקות במעמקי ליבו בדיוק כמוני. רק מעצם הידיעה הרגשתי את הלב שלי פוצח לו בריקוד שמחה בכל פעם שהזיכרון צף לו במחשבותי, והדבר קרה לעיתים תכופות משום שזה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו.

קמתי מהמיטה עם חיוך ענקי ושטותי מרוח על פניי, מועדת בהפתעה על גופה של לולה שבשלב מסוים בלילה ירדה מהמיטה והחליטה שהיא רוצה לישון על הרצפה במקום במיטה הנוחה שלה הממוקמת בפינת החדר. לשמחתי לא מעכתי את כלבתי האהובה, אלא רק הצלחתי להעיר אותה.

"אני צריכה לשים לב לאיפה אני הולכת," נזפתי בעצמי, מתכופפת לגרד מאחורי אוזנה של לולה אבל נרתעת שהיא פיהקה פיהוק ענקי שחשף את שינייה החדות לכמה שניות. "אולי תתקדמי למטבח בינתיים? אני בטוחה שלקימברלי לא יהיה אכפת לשים לך קצת אוכל בקערה."

לולה מילאה אחר הוראתי ומיהרה למטבח כאשר פתחתי את הדלת לרווחה, בעוד שאני תיכננתי לעשות עצירה קטנה בשירותים קודם בשביל להתעורר לגמרי לבוקר של יום שבו ג'ייסון סוף כל סוף חוזר.

נביחות רמות מהמטבח גרמו לי לעצור בדרכי ולהסתובב. בעודי תוהה מה הסיבה לנביחות, צחוק מוכר למדי בקע מכיוון המטבח.

"שלום לך, לולה! כן, גם אני התגעגעתי אלייך." המשיך הצחוק המוכר, עם אותו קול עמוק שלחש לי בקול עייף כי אהב אותי בלילה לפני.

מרוב הלם עדיין הייתי תקועה באמצע המסדרון כמו פסל, עדיין מנסה לעכל שג'ייסון ממש כאן במטבח, במרחק צעדים ספורים ממני. הייתי מוכנה לרוץ לשם בו הרגע ולעטוף אותו בחיבוק מוחץ שיביע עד כמה התגעגעתי אליו, ועד כמה אני שמחה לדעת שכעת אין עוד רגשות לא-בטוחים בין שנינו. אבל ברגע בהירות אחד קלטתי שרק הרגע קמתי מהמיטה, ובוודאי נראיתי זוועה.

עדיין הייתי לבושה בפיג'מה, הפה שלי הסריח כמו המוות, והשיער שלי בתספורת החדשה שלו בוודאי נראה כאילו ציפורים החליטו לבנות בו קן. אולי הוא ראה אותי במצבים הרבה יותר גרועים, אבל לא אתן לכך שהפעם הראשונה שהוא רואה אותי אחרי שבוע שהוא חוזר אראה כך. ריצה קלה לשירותים בסוף המסדרון ומראה אחד במראה הענקית המוארת מאחור אישר את החששות שלי.