Helps

פרק 77- לא עומד על המשמר

***נקודת המבט של אריאל***

הסתכלתי על עצמי במראה כששמלה יפיפייה הייתה עלי כמו על קולב, נפולה מטה, היא הייתה מבד טוליפ רזה בגווני אפור והשתלוו לגווני צבע גוף בהירים, היא הייתה ארוכה ועדינה, והרגשתי איתה בנוח. מעצב אחד נעל לרגליי נעלי עקב ומעצבת השיער סידרה לי את השיער אחורה למטה, אחרי שהחליקה אותו עד שלא הייתה שיערה אחת שעמדה לא במקום. היא לקחה את שתי חתיכות השיער שהיו בראש הקרקפת קרובות לפנים ומתחה אותן אחורה אל מאחורי האוזן, ונותנת לשאר השיער ליפול קדימה מלפניו. היו לאוזניי עגילי חישוק צרות וגדולות בזהב זהב לבן, משובצות באלפי אבנים קטנים, הן היו מעט כבדות.
המאפרת סיימה לאפר אותי כשמרחה לי את האודם הבהיר והמבריק וריססה אותי במעט ריח טוב. ״סיימנו?״ שאלתי את אנאבל והיא הסתכלה עלי בפעם האחרונה לפני שאישרה.

למטה התרחשה מסיבת יום ההולדת לדוריאן, וזה הולך להיות חתיכת אירוע. בעוד כמה ימים החתונה שלי ושל פאביו, וככל שהתאריך התקרב ככה פחדתי יותר מכריס וממה שהוא עלול לעשות. ירדתי למטה במדרגות והלכתי למתחם האירועים של הבית שבו האירוע התקיים ורק חלק מהאורחים הגיעו והעדפתי את זה ככה מאשר שאצטרך לדפוק כניסה כמו שאנאבל תמיד רוצה שעשה. ״את הכי יפה בחדר הזה״ פאביו אמר והסתובבתי אליו כשהוא התכוון לנשק אותי, ״לא למרוח את האודם!״ אנאבל מיד עצרה אותנו גורמת לי לצחוק. ״סליחה״ משכתי בכתפיים ופאביו צחק. ״זה בסדר״ הוא צחק ונתן לי נשיקה על הראש. ״אריאל את נראית מדהים״ ההורים של פאביו בירכו אותי וראיתי שהם היו מרוצים מהשינוי שעשיתי. הם היו מרוצים שאני בגירסא הזאת הולכת לייצג אותם. ״תודה רבה״ חייכתי ומהר מאוד עוד ועוד אנשים בירכו אותי אחרי שבירכו את הנרי ודוריאן. ״דוריאן״ אמרתי בדיוק כשראיתי אותה וניגשתי אליה ״את נראית כמו נסיכה אמיתית״ היא אמרה וחייכתי, בקושי הספקנו לדבר לפני שצלם צילם אותנו אולי עשרים תמונות. ״מזל טוב״ חייכתי אליה היא חייכה גם. ״לעוד הרבה חגיגות כאלה״ הנרי אמר כשתפס מהמלצר שעבר לידו כוסות שמפנייה דקות, נתן לנו אחת לכל אחת והרמנו לחיים. המקום כבר היה מלא, והיה לי באמת טוב בלב, הרגשתי לרגע באמת שייכת. לא התביישתי במי שאני או במה שאני לובשת, הרגשתי טוב.

עד שראיתי את כריס ולצידו בחורה רזה ושניהם עומדים ומדברים עם קנדל וזואי, ולפני שהם יספיקו לקלוט אותי הסתובבתי מהר והתכוונתי ללכת למקום אחר אבל זואי מיד צעקה לי, ״אריאל״ היא אמרה גורמת לי להסתובב. לעזאזל, יכולתי להתנהג כאילו המוזיקה מפריעה לי לשמוע, אבל לא הייתי חדה מספיק ועכשיו היא כבר יודעת ששמעתי. נתתי את כוס היין שלי לאחד המלצרים כשחייכתי במבוכה והלכתי לכיוונם. הוא הביא בחורה? ברצינות? מה אני אמורה לחשוב על זה?? הוא עושה לי בכוונה? או שהוא עושה לי הפוך על הפוך??
אוקיי די אריאל, די. היום את מתעסקת בעצמך, ובמשפחה שלך, שחוגגת לדוריאן יום הולדת! ״היי״ אמרתי והן חייכו אלי. ״אני כריסטין״ הבחורה אמרה. ״כריס וכריסטין. חמוד״ הרמתי גבות וראיתי כמה הבחורה המסכנה חוששת ממני. אני בטוחה שנראיתי בטח כמו מכשפה כלבה מאיימת ברמה לא מהעולם הזה, וככה גם הרגשתי. ״כריסטין עובדת איתי בבית הספר היא מדריכה גלישה״ כריס סיפר ומיד הרמתי גבה, ״מותר למנהל לצאת עם מורה?״ שאלתי וראיתי שכריס מסתכל עלי במבט מזהיר כשהבחורה הרגישה לגמרי לא בנוח. ״כן, זה לא תיכון אריאל״ הוא אמר ומשכתי בכתפיים. ״נחמד.. אז אתם בטח כל היום ביחד״ אמרתי עוקצת והרגשתי את קנדל מושכת לי בזרוע. מלצר בדיוק עבר ועצרתי אותו כשדחפתי לקנדל, כריס, כריסטין וזואי כוסות שמפנייה ליד, והרמתי כוס בעצמי, ״לחייך כריסטין, ברוכה הבאה למשפחה״ אמרתי מחייכת חיוך מזוייף, הם הרימו כוסות במבוכה וקנדל וזואי מיד לקחו אותי משם. ״בחורה מסכנה״ זואי אמרה צוחקת ונאנחתי. ״מה, הייתי עד כדי רעה?״ שאלתי וקנדל הרימה גבות. ״אני פשוט לא אוהבת שהוא כל פעם מביא מישהי אחרת, זה לא נראה טוב״ אמרתי והן משכו בכתפיים. ״אף אחד לא מסתכל עליו אריאל... רק עלייך״ זואי אמרה כששמה לי יד על הכתף והתחלנו ללכת לשאר הבנות. הן התקרבו להגיד לי שלום ומיד חיבקתי אותן. ״כל פעם אני מופתעת מחדש מאיך שאת נראית״ סופי אמרה גורמת לי לצחוק וכבר הרגשתי טוב יותר. הן נראו בעצמן מדהים. ביקשתי מאנאבל לדאוג להן וראיתי שהן ניצלו את זה כמו שצריך. צריך גם הטבות בלהיות חברות טובות של נסיכה לא?
״ראיתי שכריס כאן עם מישהי״ אנדי אמרה, ״כן, אבל זה לא משנה, בכל מקרה אני זאת שביקשה ממנו שיביא בת זוג״ אמרתי והבנות נראו מבולבלות, במיוחד קנדל וזואי אחרי הסצנה שעשיתי. ״למה שתעשי דבר כזה?״ קנדל שאלה, ״הוא בא לכל האירועים האלה לבד, מסתובב סביבי, זה לא נראה טוב. פאביו מתחיל להרגיש ממש מאויים. זה רק לטובה״ אמרתי והן היו נראו שהבינו. ״אוקיי אני ראיתי שרימפס ודעתי הוסחה״ סופי אמרה והיא מאיה ואנדי מיד הלכו לאכול שרימפס כפי יכולתן, גורמות לי לצחוק. ״קנדל בבקשה אל תהרגי אותי״ אמרתי כשהבחנתי בארבעה גברים חתיכים ומוכרים נכנסים לתוך הרחבה, ״זה לגמרי ברח לי מהראש אבל הזמנתי את החברים של כריס״ שכחתי לגמרי מכל הסיפור שלה ושל שיין. החתונה בעוד כמה ימים, ורציתי שהחברים של כריס יהיו, כי הם גם דיי החברים שלי, אז הרשתי לעצמי להזמין אותם ליום ההולדת של דוריאן כדי שיספיקו להתמקם וביקשתי ממרסל לסדר להם הכל, טיסה הסעה ולינה, ולגמרי שכחתי לספר לקנדל. ״מה?״ היא מיד אמרה מופתעת, ״זאת אומרת.. זה בסדר, ברור! הם חברים שלך! חוץ מזה שאני לגמרי אחרי זה״ אוקיי היה נראה שהיא לגמרי לא אחרי זה, ועשיתי מבט מתנצל, ״זה בסדר, באמת. אני אהיה בסדר״ היא אמרה וחייכתי שוב חיוך מתנצל. הרגשתי כל כך רע. הייתי כל כך עסוקה בעצמי שלגמרי לא חשבתי עליה. יש לי מזל שקנדל חברה כל כך טובה שהיא מבינה את הלחץ שאני נמצאת בו.
״ואני צריכה מכן טובה״ אמרתי לה ולזואי בפרצוף נאנח וקנדל צחקה, ״בבקשה תלכו לכריס ובת הזוג שלו שוב... ותהיו נחמדות, יכול להיות שקצת הפחדתי אותה״ אמרתי להן כשהרגשתי רע מעט, רק מעט. הן מיד צחקו, ״קצת?״ קנדל שאלה, ״אוקיי הרבה״ משכתי בכתפיים והן מיד צחקו כשהבינו אבל אז הלכו אליהם שוב וריככו קצת את כריסטין. לא רציתי שהיא תברח לכריס, הייתי מרגישה רע. טוב אבל רע.