Helps

פרק 73- השמלה

***נקודת המבט של אריאל***

נסעתי ברחבי פריז יחד עם מרסל, אנאבל המלבישה שלי, ושני מאבטחים גדולים ברכב שחור גדול עם חלונות כהים. גם קנדל הייתה איתנו, ביקשתי במיוחד שהיא תגיע. אני יודעת שכל הבנות הן חברות מאוד טובות שלי אבל לא יכולתי להביא את כולן והן הבינו, וקנדל היא דיי החברה הכי טובה שלי, והיה לי חשוב שתהיה שם. נסענו כדי לחפש שמלת כלה, זה היה היום השלישי שבו נסעתי לחפש מקום שיתפור לי שמלה אבל מבחינת מרסל ואנאבל שום דבר לא סופי. הן רצו מקום טוב שיתפור לי שמלה מיוחדת משלי, ובפריז לא חסר מקומות כאלה... למען האמת לא היה לי אכפת לנסוע שוב ושוב, השגרה שלי קצת משעממת. היו לי כמה ראיונות ותוכניות טלווזיה שנכחתי בהן, אבל היה אסור למראיינים לשאול כמעט כלום בגלל כל מיני חוקים שיש לממלכה לפני החתונה, אז אפילו הראיונות היו משעממים, זה היה בעיקר בכדי לקדם את החתונה, שעבדו עליה יותר כל כך הרבה אנשים, שזה קצת הלחיץ אותי. כולם כל כך סביבי, זה הרגיש מוזר.

יצאנו מהרכב שעצר לצד הכביש המרכזי של החנות ויצאנו כולנו החוצה, כבר צלמים התחילו להסתער עלי ומיד המאבטחים לקחו אחריות ועזרו לי להכנס פנימה. נכנסתי לחנות יוקרתית וענקית, עם ריצפת שטיח בצבע שמנת, ואלפי שמלות לבנות תלויות על הקולבים מקיפות את כל החנות. לא היה אף אחד, חוץ ממספר מועט של מוכרות. תמיד הייתי לבד בחנויות האלה, הן נקבעו במיוחד בשבילי כדי שאף אחד לא יהיה פה ויראה משהו שקשור לחתונה.
״אריאל! ברוכה הבאה״ מוכרת מלאה בהזרקות ואיפור עדין אבל בולט אמרה לי, ״תודה רבה, נעים מאוד״
״פיליס, אני הבעלים של החנות״ היא אמרה ולחצה לי את היד. ״אני ממש שמחה בשבילך, כולם מצפים מאוד לחתונה״ היא אמרה וחייכתי בסבלנות. ״בואי אני אתחיל להראות לך את הקולקציות הכי מובחרות שלנו״ היא התחילה לקחת אותי אבל אז ראיתי מישהו נכנס בדלת ושני שומרים עצרו אותו, ״זה כריס תכניסו אותו״ מרסל אמרה ומיד הרמתי גבות. ״לא למה הזמנת אותו?״ שאלתי את מרסל עצבנית בלחש. זה מתחיל לעצבן אותי שהוא מגיע לכל מקום כאילו הוא ממש חלק מהמשפחה הזאת. ״את ביקשת ממני״ היא אמרה מבולבלת, ״אמרתי לך בסוף שלא״ השתתקתי כשהבנתי שלא אמרתי לה, אמרתי לעצמי אלף פעם להגיד לה את זה, ובסוף לא אמרתי.
אוקיי, יש לי ווידוי. יש לי תחושה כבדה שכריס מנסה להרוס את החתונה, אני לא יודעת למה זה קשור, אם זה בראש שלי, אם זה בגלל החלום או לא יודעת, אבל זה יושב לי כבד על הלב וזה מפחיד אותי מאוד. ואני כל הזמן רוצה שהוא יהיה סביבי כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, אבל אז אני לא רוצה שהוא יהיה כי מרגיש לי כאילו אני עושה טעות והתחושות בטן שלי צודקות. כאילו שקשה לי להאמין שהוא יכול להיות רק ידיד טוב שלי ולא לנסות מעבר כמו שהוא עשה עד עכשיו.
״שיט״ אמרתי בשקט כשהוא התקרב אלי מסתכל אחורה שוב לדלת החלון שאותו השומרים ניסו להסתיר מהצלמים. ״וואו״ הוא אמר מופתע ממה שקורה בחוץ. ״באת..״ אמרתי והוא חייך מעט. ״זה לא היה קל, היה לי קורס שקשור בעבודה, אבל הנחתי שזה חשוב לך..״ הוא אמר וניסיתי לחייך בכוח, אני חייבת להוריד מעצמי את המחשבה המעיקה הזאת, יש לי מספיק על הראש.