Helps

פרק 38-39 - דף חדש

***נקודת המבט של אריאל***

נשאר לי יום אחד אחרון למיני פרוייקט, וכבר כמעט סיימתי. קיבלתי קיר ענק בגב מבנה העיקרי של האונברסיטה שלי, שמשקיף בדיוק לים, ועליו ציירתי סרטוט ענקי של עין. לקחו לי הרבה חודשים טובים כדי להתקדם ככה עם הסרטוט הזה, ומחר צריך להגיש אותו, מה שאומר שאני צריכה כבר היום לסיים אותו, גם אם זה ייקח לי כל הלילה. ״היי!״ מאיה סימנה לי מהשולחן הקטן כשהיא ושאר הבנות ישבו שם בבית הקפה המרכזי של ארטלייף ואני הצטרפתי. מורידה ממני את תיק הצד הכבד והתיישבתי לידן, מסמנת למלצרית לבוא כשביקשתי ממנה קפה הפוך קטן. ״איפה היית אתמול? היה שיעור ממש טוב״ זואי שאלה כששתינו עוברות את אותם השיעורים על צבעי שמן. ״עובדת על המיני פרוייקט, שכחת? חייבת לסיים אותו״ אמרתי כשהקפה שלי בדיוק הגיע ושתיתי ממנו לאט. למה הקפה פה כל כך טוב לעזאזל? לא אתרגל לזה בחיים.
״אה כן... פאביו שאל עלייך״ זואי אמרה וקנדל ניסתה לא לעשות מזה עניין. קנדל כזאת בוגרת... היא כמעט לקחה על עצמה את תפקיד האחראית בבית. על הכל. ״די תעזבי אותה״ היא אמרה אבל גם לא הצליחה להפסיק לחייך, אני רק גלגלתי עיניים. ״זה כבר נהיה לא נעים, אני כבר לא יודעת מה לעשות״ נאנחתי בשקט. ״אריאל את כבר דוחה אותו מלא זמן, אולי פשוט תנסי?״ סופי אמרה ואני משכתי בכתפיים. ״אני עדיין לא מוכנה, אין לי כוח לזה עכשיו״ אמרתי מסתכלת בשעון כדי לבדוק את השעה. תכף אחזור לעבוד. ״באמת אריאל הוא חמוד״ אנדי אמרה ״וחתיך״ זואי המשיכה והן חייכו. ״טוב, אני צריכה לחזור לסיים את הפרוייקט״ אמרתי כששמתי שטר שיספיק לכסות את הקפה שלי וקמתי כשנפרדתי מהן. ״זה הכל??״ סופי שאלה. ״כן אמרתי לכן שזה יהיה קצר, אני חייבת לעוף לסיים את הפרוייקט הזה כבר״ אמרתי ומיהרתי לעלות לגג המבנה עם כל הציוד שהייתי צריכה. ״אבל חופש היום!״ מאיה צעקה לי מרחוק אבל לא הקשבתי. עליתי למעלה לגג הריק והשקט והרגשתי את הרוח שבאה מהים מלטפת בנעימות. ראו מלמעלה הכל, את החוף, את האנשים בים, את קפיטריית האונברסיטה ובעיקר את הגולשים שגלשו על הגלים המטורפים שיש פה. לא גלשתי. לא גלשתי מאז קליפורניה, הגלים פה מדהימים, בין הטובים באירופה, אבל לא הייתי מסוגלת להכנס לגלוש. אני כבר לא בטוחה שאני זוכרת איך.

הורדתי ממני את התיק ובחרתי את הצבע הכהה לשם ההצללות והתחלתי לבצע הצללות על העין הכמעט מוכנה. הפעלתי מוזיקה תוך כדי ופשוט נתתי לעצמי להנות מזה. חשבתי על הרבה, על השהייה שלי פה, על כמה שהכל עשה לי טוב, החל מהאימוץ של גרייס ועד ההגעה שלי לכאן. אני לא רוצה לדעת מה קורה עם מאט וזה גם לא מעניין אותי, מה שבטוח זה שהוא לא ימצא אותי בחיים. מה שכן, פחדתי על כריס. התעקשתי שלא לחשוב עליו יותר אבל פחדתי שאולי מאט יחזור לנקום בו, אין לו הרבה בחיים וזה בטח כל מה שהוא חושב עליו. ומה אם הוא יפגע בבתאני? מה אם הוא לא יעמוד בצו ההרחקה שלו מהם ויקרה משהו רע?
די. תפסיקי לחשוב על זה, תפסיקי לחשוב עליהם.. את לא תראי אותם יותר והם לא חלק ממך יותר. חוץ מזה, שיש להם את כריס ועם כמה שאני כועסת עליו, אני סומכת עליו יותר מכל דבר אחר בעולם, אני באמת מרגישה שהם בטוחים כשהם נמצאים איתו.