Helps

פרק 49- הוכרת תודה

*** נקודת המבט של כריס***

נכון אמנם הייתי בצרפת, ואמנם הייתי קרוב לאריאל, אבל לא רציתי להציק לה... היא נמצאת במקום כל כך טוב בחיים ואני פשוט תמיד הורס לה איכשהו. החלטתי לא להתערב. אם נועדנו להיות ביחד כבר היינו ביחד... כנראה שלא. זאת הייתה התאהבות ראשונה ואמיתית שלי מאז שחוויתי את מה שחוויתי וזה נשאר עמוק אבל זה לא אומר שזה יכול לקרות.
כשהנרי שמע שאני גולש כאן בתחרות הוא הזמין אותי אליו, לבית המטורף שלו בפריז, קצת מחוץ לגבולות העיר שאני נמצא בה אבל אני אעשה את המאמץ. דיי התרגשתי להגיע, בכל זאת לא הייתי מעולם בבית של מלך וזה מדהים. אני לא אשקר שפחדתי להיתקל שם באריאל אבל זה יהיה הגיוני ואני מכין את עצמי לזה. היא של גבר אחר ואני צריך לכבד את זה.

לקחתי רכבת ונסעתי כמה שעות טובות. האווירה בצרפת ממש נחמדה, שונה לגמרי מקליפורניה, אבל אחרי שהייתי כמעט בכל העולם בעיקבות התחרות כבר התרגלתי שלא להיות בבית או במקום מוכר.. גמר התחרות יהיה באחד החופים כאן. עוד לא מספרים לנו איזה חוף כי לא רוצים לתת לגולשים הזדמנות ללכת להתאמן איפה שהגמר יהיה, שבו כנראה יש גלים מאוד מאתגרים. אז אנחנו נישאר פה להכי הרבה זמן, שביקום מקביל זה היה יכול להסתדר לי מצויין עם אריאל.. עכשיו זה קצת יותר תקוע ממסתדר.
הגעתי לתחנת הרכבת שלי ולקחתי מונית שגם איתה עשיתי דרך לא קצרה. לא עלה לי זול להגיע לפה אבל לא כל יום מלך מזמין אותך אליו הביתה... וחוץ מזה שהוא אבא של אריאל, אני חייב לכבד את זה אפילו יותר.

נתתי לשומר הראשון בכניסה את השם שלי והוא עשה בדיקה ונתן לנו להכנס, וככה עשינו גם בשער השני לבית, עד שלבסוף הגעתי לחנייה הגדולה שהייתה מטורפת. בחור גדול חיכה לי אחרי שיצאתי מהמונית, והתחלתי להתלוות אליו לפתח הדלת הענקית. עברתי את המזרקה הגדולה שלידה חנו שלוש מכוניות יוקרתיות והגעתי אל הכניסה. הבית היה עצום, לא ראיתי מעולם דבר כזה... ולא האמנתי שלאריאל יש חלק בזה. דיי הודהמתי.
״הוא יחכה לך בחדר האורחים״ בחורה יפה אמרה לי, לבושה בבגדים יפים, וליוותה אותי לאותו החדר שהיא דיברה עליו. הבית היה עצום באופן יוצא דופן, לא ידעתי לאן להסתכל קודם מרוב שהיה כל כך הרבה מה לראות...

הבחורה היפה הלכה ואני נשארתי לעמוד שם עם ידיים בכיסים כשהסתכלתי מסביב על החדר הגדול, וזה עוד רק חדר האורחים... הוא היה נראה כמו סלון, סלון מאוד מוגזם ומפואר. היה אפשר להכניס לפה לפחות שלושים אנשים בלי בעיה.
פתאום שמעתי שתי נשים מתווכחות בצרפתית מהמדרגות וסובבתי את הראש כדי לראות את אריאל בשמלה מוגזמת, ואני יודע שלא הייתי אוהב שמלה כזאת אבל על אריאל... זה היה וואו. הכל יפה עליה.
הייתי צריך לדעת שאראה אותה פה.

״ Je suis désolé Annabel״ שמעתי אותה אומרת לפני שהסתובבה והשתתקה כשהבחינה בי. לשמוע אותה מדברת בצרפתית היה כמעט לא אמיתי. זאת אריאל? הרגשתי שזאת גרסא פי עשר טובה שלה ולא הייתי בטוח אם זה בכלל הגיוני. היא יכולה להיות אפילו סקסית יותר? ופתאום זה עצבן אותי יותר מהרגיל שהגרסא הזאת לא שלי. זה לא שאריאל הקודמת לא הייתה טובה, אריאל טובה בכל דרך. לעזאזל אני התאהבתי בה כשהיא הייתה פאקינג פושעת קטנה! זה פשוט היה מעצבן לראות שמישהו אחר מקבל את כל הפירות שאני הצמחתי.